אני מתנגדת לאלימות בכל גווניה ומכל צד שלא תהיה! הגעתי אתמול בלילה לכיכר היישר מהלוויית חמי זכרו לברכה, בעקבות דיווח שקיבלתי ולפיו המצב יוצא משליטה ושצריכים להרגיע את השטח. כיוון שאני מאמינה בהידברות חשבתי לתומי שבאמת אצליח להרגיע את המצב. אין ספק שהיום אני מודאגת יותר מרצף האירועים המדרדרים את מערכת היחסים בין משטרת ישראל לבין הקהילה האתיופית, ולדעתי זו בדיוק השעה לדבר על אופי הפתרון ולא להתחיל בדיון המתיש של "מי אשם" ובמה בדיוק.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לא באנו לצעוק לשם הצעקה. באנו לדרוש שינוי אמיתי. הפתרון הנוגע ליחסי המשטרה והקהילה האתיופית הוא אותו פתרון מחויב המציאות לגבי יחס המשטרה לכלל האוכלוסייה בישראל.
אנו מוכרחים לייצר מצב שבו אזרח מרגיש מוגן בסביבת שוטר, ולא מאוים ממנו. יותר ויותר חברים שלי שאינם אתיופים מדווחים לי בשנים האחרונות כי גם הם, בדיוק כמונו, מתרחקים משוטרים ומשתדלים פשוט להימנע ממגע איתם. כדי להגיע למצב אחר, בריא ונכון יותר, חייבים לעקור מהשורש מספר תופעות פסולות בקרב חלק מהשוטרים בישראל.
אני חושבת שאת המשבר הנוכחי נסיים כאשר –
- נייצר מצב שבו שוטר לא מרים כך סתם יד על אזרח, מבלי שיהיה מודע לסבירות הגבוהה שהוא עלול לאבד את עבודתו ולרצות בגין מעשיו עונש מאסר.
- נייצר תשתית לחקיקה שתגדיר כי העלבה בוטה של אזרח על יד שוטר, היא עבירה שאינה פחותה בחומרתה מהעלבת עובד ציבור.
- נייצר מצב שבו מילה של אזרח שקולה באמינותה לזו של שוטר, ובמקרים שישנן שתי גרסאות השונות זו מזו באופן קיצוני, יידרשו נותניהן להתייצב לבדיקת פוליגרף לצורך הכרעה, ולא לקבל באופן חד-צדדי את גרסת השוטר כפי שנהוג כיום. כמובן, שבמקרים שבהם האזרח יימצא דובר שקר, תוטל עליו מלוא האחריות וכן מלוא הוצאות הליך הפוליגרף.
אני מאמינה שתמיד יש דרך לייצר פתרון לבעיה, ולא כזה של "זבנג וגמרנו". כמו בכל בעיה, השלב הראשון הוא להכיר בקיומה, ורק לאחר מכן נדרש הרצון לייצר לה פתרונות. הדבר החיובי שבכל זאת ניתן להפיק מהמאורעות האחרונים הוא התחושה כי תהליך ההכרה בבעיה החל כבר לחלחל בקרב צמרת המשטרה, משרד ראש הממשלה ושרי ממשלת ישראל. כולי תקווה כי זהו אכן השלב הראשון בדרך ליצירת פתרונות.
הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו מטעם סיעת מרצ וראש תחום רווחה ושירותים חברתיים בעיריית תל אביב-יפו