מהטמה מוהנדס גנדי, שאת מתחם הזיכרון שהוקם עבורו פקדו היום ראש הממשלה ורעייתו, היה המנהיג ההודי הנערץ ששחרר את בני עמו מעול הכיבוש האימפריאליסטי הבריטי תוך שימוש במחאה שקטה ולא אלימה. "אחד המנהיגים הרוחניים הגדולים בעולם", כתב ראש הממשלה בספר האורחים.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

זו מחמאה גדולה מבנימין נתניהו למנהיג שיחסו ליהודים, לציונות ולהתבססות היישוב היהודי בארץ ישראל אחרי השואה דומה יותר לדברים שאמר אבו מאזן ברמאללה אמש או המופתי דאז מאשר לערכי הציונות המרכזיים היום.

רה
נתניהו מניח זרים על קבר גנדי, היום|צילום: אבי אוחיון/ לע"מ

"אני מסמפט את היהודים, אבל הייתי מצפה שהרדיפות שמהן סבלו יהפכו אותם רודפי שלום". אמר גנדי בריאיון בשנת 1946, אחרי השואה. "למה הם נסמכים על כספים אמריקניים ובריטיים כדי לכפות את עצמם בארץ שבה אינם רצויים? למה הם פונים לטרור כדי לכפות את עצמם בפלשתינה?", שאל. זהו רק ציטוט אחד מיני רבים. 

ליד מיטתו הצנועה של גנדי, בבית בו התגורר, היו שלושה ספרי דת שבהם נהג לעיין: התנ"ך, הקוראן והוֶדַס - הספר הקודש של ההינדים. על הקיר במוזיאון שהוקם בביתו במומבאי תלוי מכתב שכתב לאדולף היטלר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, שבו הוא מבקש ממנו בנימוס לסגת מדרך האלימות.

ערד ניר (צילום: החדשות)
ערד ניר|צילום: החדשות

"חבר יקר", הוא פותח את מכתבו להיטלר, ומדגיש שהוא באמת רואה בו חבר למרות שהוא מתנגד לדרכו. אחרי המלחמה, ביקשה הסוכנות היהודית מידיד יהודי קרוב של גנדי, הרמן קלנבך, לשכנע אותו לתמוך בהקמת מדינת ישראל. גנדי סירב. "אינני מנהיג יהודי", אמר. "אני הודי". כן גם זו מורשת גנדי.

כבן להיסטוריון סביר להניח שראש הממשלה מודע לפרטים, והחליט להתעלם מהם, למען הקשרים הטובים עם הודו של היום. מה שמוכיח שגם נתניהו יודע ויכול - להתעלם מטעויות העבר, ולהיות ריאליסטי היום.