חילופי המהלומות היום (שבת) בצפון אינם מסמנים "מפנה היסטורי" כמו שמפליגים לומר חלק מכלי התקשורת אצלנו, וגם אינם מציינים "שינוי המשוואה הצבאית" כפי שטוענים באירן ובסוריה. ייתכן מאוד שרק תקלה או טעות של מפעיל המל"ט האירני מבסיס "טיאס" (T4) ליד תדמור שעוררה את מערך הבקרה הישראלי לחשוד שכלי הטיס ייחצה את הגבול, היא שגרמה לכל ההתלקחות שהורגשה הבוקר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
האירנים והסורים מכחישים נמרצות כי המל"ט חדר לתחום האווירי של ישראל ואף זה סימן שלא לכך הייתה כוונתם. בכל מקרה, כדאי לזכור שלאירן יש כרגע מטרות אחרות בסוריה בעדיפות גבוהה פי כמה מאשר להתכתש עם ישראל: הם מרכזים כוחות כבר ימים רבים לקראת מתקפה על המורדים בדרעא בגבול ירדן, ובתוך כך מנסים להשלים השתלטות על מעוזי המורדים במדבר לאורך נהר הפרת, במרחב שבין מחוזות חאמה ואידליב ובאזור הכפרי שממזרח לדמשק. מבחינתם אין שום בהילות לעימות עם ישראל, שכן הם זקוקים לעוד זמן רב להמשך התבססותם הצבאית בסוריה.
נשיא סוריה בשאר אסד עצמו ער מאוד לאזהרה שהעביר אליו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באמצעות הרוסים ולפיה אם יתיר לאירנים לבנות תשתית צבאית בארצו, יהפוך הוא עצמו, יחד עם משטרו כולו, למטרה מבחינתה של ישראל. אסד אינו להוט לשלם בראשו למען מימוש חזונותיו של מפקד משמרות המהפכה קאסם סולימאני.
החתירה האירנית להתחפר בסוריה תתמיד בקצב איטי אבל מתוך נחישות ושיטתיות, כפי שראינו עד כה, וישראל תצטרך להזכיר לעצמה שמעבר להצהרות ליברמניות בומבסטיות, צריך גם מדיניות שתענה על השאלה הפשוטה: האם ישראל תחכה עד שהאירנים ישלימו את בניין כוחם בסוריה או תפעל באופן תקיף יותר ומתמשך הרבה לפני כן.