מאיר איינשטיין הוא אחד מהענקים, לעד ייחשב אחד מדור המייסדים של השדרים בישראל. אני יודע שאישית הכי אזכור ממנו את הקול שלו, אותו קול שנחרט לכולנו בזיכרון. מדברים הרבה על התוכן והאישיות של איינשטיין, אבל לדעתי הקול היה הנשק הכי חזק שהיה בידיו. בתור בן אדם צעיר אני יכול להגיד שזה קול שגדלתי עליו, אותו קול שמהווה חלק משמעותי מהפסקול של הכדורגל הישראלי ושל ספורט בארץ באופן כללי.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
הקול היה חלק חשוב ומרכזי מההופעה המרשימה שלו. כשאיינשטיין היה משדר כדור שנכנס לרשת, הקול היה נשמע כמו רעם. היום, אחרי עשרות שנים של שידורים מאירועי ספורט רבים ומגוונים, אי אפשר לנתק את זה מחוויית הצפייה של כולנו.
בהקשר הזה, האירוניה זועקת דווקא סביב השידור הכי מפורסם שלו, בפארק דה-פראנס בפריז. דווקא אז, כשמיתרי הקול שלו בגדו בו באותו רגע היסטורי של הכדורגל הישראלי, אותו שער הפך להיות השער שהכי מזוהה עם הקריירה והשידור שלו.
איינשטיין אמר לי בעבר שאחרי הגול הזה בפארק דה-פראנס הוא הרגיש בושה וכלימה. הוא הרגיש כמו "תרנגולת שחוטה", ולא ידע איפה לקבור את עצמו. תחושתו הייתה בניגוד גמור לתחושת הציבור - הוא נחת בנתב"ג וראה שהפך להיות מפורסם כמעט כמו ראובן עטר עצמו, גיבור הנבחרת שכבש את השער המנצח.
איינשטיין היה מהדור הישן של העיתונאים והשדרים. היום ניתן לראות את העלייה של שדרים חדשים שהולכים ותופסים את מקומותיהם של השדרים הוותיקים, כמו ניב רסקין ועמיחי שפיגלר. הדור הצעיר הוא יוצא מן הכלל ולמד רבות מאותו דור וותיק בכלל ומאיינשטיין בפרט.
אם יש משהו שהדור הצעיר יכול לקחת ממנו, בעיניי, זה התנהלותו כעיתונאי. אחד הדברים הראשונים שמלמדים בבית ספר לעיתונות הוא לא להיות "חשוב מהאירועים עצמם". מאיר איינשטיין אף פעם לא ניסה להיות יותר חשוב, מעניין או משמעותי מהסיפור עצמו.
ניתן ללמוד רבות על אופיו של איינשטיין מן העובדה שכמעט ואין ראיונות איתו. זה בא לידי ביטוי במיוחד לאחרונה, כשהוא סבל רבות ממחלת ניוון השרירים. אני יודע על כמה וכמה אנשים שרצו לראיין אותו, שיספר על התמודדותו עם המחלה. הוא סירב, הוא חשב שזה פשוט לא צריך לעניין אף אחד, כי אין זה מעניינו של אף אחד. הוא ראה במחלה עניין אישי שלו ושל משפחתו.
איינשטיין לא ראה בעצמו סלב, או כמישהו שחייו הפרטיים צריכים לעניין מישהו. ראו את זה גם בשידורים שלו וגם, לדעתי, במסגרת המאבק במחלה בחודשים האחרונים. איינשטיין, על רגעיו השונים, נשאר תמיד חלק בלתי נפרד מההצגה המרכזית.