כתבתו של העיתונאי השוודי נגד חיילי צה"ל העלתה על הפרק את התמודדותה של ישראל עם האנטישמיות העולמית. ישראל מצויה כיום במאבק נגד החיבור בין האנטישמיות הישנה לבין האנטישמיות החדשה, ששמה לה למטרה להראות שהלב של התרבות המערבית יהודית-נוצרית והמונותיאיזם היהודי הם האחראים לקולוניאליזם ועוולות העולם. ביטוי השיא של אנטישמיות זו היא הניסיון להראות כי מדינת ישראל לא יכולה אלא לייצר רעות.
נקודת מוצאה של האנטישמיות הישנה הייתה שהיהודי הוא הסכנה לתרבות המערבית. נקודת מוצאה של האנטישמיות החדשה מנוגדת לחלוטין. לפי האנטישמיות החדשה, רוח היהדות והיהודי עצמו הם המהות של המערב. המונותיאיזם, השאיפה לאחדות וההיררכיה האלוהית של היהדות מובילים, לפי האנטישמים, לכובשנות שביטוייה הגלוי ביותר הוא מדינת ישראל.
לעיתונאי מותר הכל?
הבעייתיות מתגברת נוכח מאפייניה של התקשורת העכשווית. זו נשענת על ההתרגשות והקתרזיס ולא על דיון רציונאלי והוכחות מסודרות, היא שמאפשרת פרסומים מסוג זה. הרצון להראות שמציאות של ייצור הרוע על ידי ישראל היא כל כך חזקה ששום תיאור רציונאלי או מסודר יכול להסביר, בשילוב עם מאפייניה של התקשורת, הם שיוצרים את ההרגשה שלעיתונאי מותר להגזים ומותר לעיתים אפילו לבדות.
איננו יודעים מדוע התפרסם המקרה דווקא עכשיו. החיבור של המקרה לתקופה הנוכחית אינו ברור ואנו לא יודעים עדיין את כל העובדות. מה שאנו יודעים בינתיים הוא שהרצון לשמוע דברים אלה הוא של התקשורת והציבור הרחב ולא של קומץ קיצוניים בלבד. כל אלה מצפים להוכחות דרמטיות וקיצוניות לרוע כביטוי ממשי ומהותי לעצם הקיום היהודי.
אילן גור זאב הוא פרופסור בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה
הופק ע"י הערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה (actv.haifa.ac.il).
מראיין: ד"ר אמיר גילת