הידיעה שפורסמה, על נכונותו של נתניהו לחזור לקווי 67', מעידה על המדיניות, הלוליינות והאמינות של נתניהו. הממשל האמריקני ניסה למצוא נוסח שיתאים לכולם. בנוסח כתוב שהמשא ומתן יתבסס על קווי 67', עובדה שנתניהו לא הסכים לה, אך בפסקה שאחרי אמירה זו, כתוב כי הקו הסופי לא יהיה קווי 67', אלא יתבסס על המציאות בשטח, בדומה למכתב ששלח בוש לשרון ב-2004.
נתניהו הסכים לזה ולא הסכים. כלומר, נתן הסכמה לאמריקנים שיגישו את ההצעה לקוורטט, אבל השאיר בידיו את האופציה להסתייג מזה. זה היה, כמובן, סוג של "בלוף". ברגע שההצעה הייתה מתקבלת, היה נתניהו מסכים. זו למעשה מהות הידיעה, נתניהו הסכים שקווי 67' יהיו חלק מהנוסחה.
למה בסוף זה לא קרה? בגלל שני דברים שונים לגמרי: עניין המדינה היהודית שנמצא בנוסח המלא, שמפורסם באתר חדשות 2 באינטרנט, וגם משום שהאירופאים והרוסים אמרו שכתוב בנוסח כי שני הצדדים יסתייגו ואחר כך ישאו וייתנו על כך.
כאן מגיעה סוגיית האמינות. אם כולם היו מאמינים שנתניהו באמת רוצה שלום, הם היו מוכנים גם להסדר הלולייני שהאמריקנים הציעו. אבל הם לא מאמינים לנתניהו, אין לו אשראי מדיני, וזו הבעיה העיקרית.
הנוסח שישראל הסכימה לו עקרונית:
הקוורטט נפגשה בוושינגטון ב-11 ביולי 2011 בהשתתפות שליח הקוורטט טוני בלייר.
הקוורטט הדגישה פעם נוספת את הודעתה מה-20 במאי 2011 ובמסגרת זו את תמיכתה הרבה לחזון השלום הישראלי-פלסטיני שאותו הציג הנשיא אובמה.
הקוורטט קוראת פעם נוספת לשני הצדדים להתגבר על המכשולים הנוכחיים ולחדש את המו"מ הבילטראלי ללא דיחוי וללא תנאים מוקדמים.
הקוורטט מדגישה כי המטרה הסופית של המו"מ היא השגת שלום צודק וקבוע שיביא לסיום הסכסוך ולסוף התביעות, ע"י הקמת שתי מדינות שיחיו זו לצד זו בשלום ובביטחון - פלסטין ברת-קיימא וישראל בטוחה. השלום הקבוע משמעותו שתי מדינות לשני עמים - ישראל כמדינה יהודית ומולדת לעם היהודי ומדינת פלסטין כמולדת לעם הפלסטיני. כל מדינה תהיה בעלת זכות הגדרה העצמית, הכרה הדדית ושלום.
הקוורטט מדגישה כי השגת שלום קבוע שיסיים את הסכסוך ויביא לסוף של כל התביעות נחוץ כעת יותר מאי פעם. באותו זמן לא ניתן לכפות את השלום על הצדדים ולא ניתן להשיג את פתרון שתי המדינות באמצעות האו"ם או ע"י כיבוש קבוע.
השיחות הישירות בין הצדדים נחוצות. במסגרת זו הקוורטט מדגישה מחדש את הודעותיה הקודמות שקוראות לכל הפלסטינים להתחייב להכרה בישראל, נטישת האלימות וקבלת ההסכמים הקודמים וההתחייבויות הקודמות. הקוורטט מציינת את אמונתה כי אלו שנמצאים בעמדות הנהגה בעם הפלסטיני, יכבדו את התחייבות זו וזאת כדי להשיג התקדמות במו"מ.
לא ניתן לצפות מאף מדינה לשאת ולתת עם ארגון טרור שהתחייב להשמידה. באותו זמן, המצב הנוכחי לא יכול להימשך וישראל חייבת לנקוט בצעדים אמיצים לדחיפת השלום הקבוע.
הקוורטט מאמינה כי המו"מ צריך להתחיל בשני נושאים - גבולות וביטחון. תוצאת המו"מ צריכה להיות שתי מדינות - גבולות קבע לפלסטין עם ישראל, מצרים וירדן וגבולות קבע לישראל עם פלסטין.
הגבול בין ישראל לפלסטין צריך להתבסס על גבולות 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים, וזאת כדי שיהיו גבולות בטוחים ומוכרים לשתי המדינות.
הצדדים ידונו על גבולות פלסטין וישראל, שיהיו שונים מהגבולות שהיו קיימים ב-4 ביוני 1967 וזאת כדי לקחת בחשבון שינויים שהתרחשו במהלך 44 השנים האחרונות, ובהם עובדות דמוגרפיות חדשות בשטח וצרכי שני הצדדים.
בנוגע לביטחון - סעיפים אלה צריכים להיות מוגדרים בצורה שתמנע חזרה לטרור והברחת אמצעי לחימה ותספק ביטחון אפקטיבי לגבול. הנסיגה המלאה וההדרגתית של הכוחות הישראלים צריכה להיות מתואמת עם קבלת האחריות הביטחונית ע"י הפלסטינית במדינה ריבונית ומפורזת.
לוח הזמנים של שלב הביניים יהיה צריך להיקבע בהסכם ויחייב יישום של כל סידורי הביטחון. לישראל צריכה להיות הזעות להגן על עצמה בכוחות עצמה נגד כל איום. כמו כן, לעם הפלסטיני צריכה להיות הזכות לשלוט על עצמו בעצמו ולממש את הפוטנציאל שלו במדינה ריבונית ובעלת רצף טריטוריאלי.
ההתקדמות כעת על עיקרון הגבולות והביטחון ובהתאם לעיקרון לפיו דבר לא סוכם עד שהכל סוכם, היא תהיה גם הבסיס לפתרון סוגיות הפליטים וירושלים ויתר סוגיות הסדר הקבע בין הצדדים וזאת במטרה להשיג הסכם סביב כל הסוגיות שיסיים את הסכסוך וישים קץ לתביעות.
הקוורטט קוראת לצדדים לשוב למו"מ ישיר, שיתחילו בתקופת הכנה, וזאת כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה. הקוורטט תמשיך לסייע במאמץ הזה שלא ניתן לוותר עליו.