שני אירועים מתערבבים כאן בוושינגטון: הראשון הוא האירוע הפוליטי הגדול של אמריקה, בו הרפובליקנים מגיעים לאחד השיאים של מערכת הבחירות. מכאן, נובעת הדרישה של הרפובליקנים מהנשיא אובמה להקשיח את המדיניות כלפי אירן ולהביע תמיכה מלאה במטרות הישראליות. העניין האירני הוא עניין אסטרטגי, שמושפע מההתרחשויות הפוליטיות בארצות הברית.
ולתוך כל הבחישה הפנימית בתוך ארצות הברית, מגיעים שני מנהיגים ישראלים. הראשון, הנשיא שמעון פרס, שכבר נמצא במדינה והיום יפתח בנאום נלהב את ועידת איפא"ק מול השדולה הפרו-ישראלית. פרס צפוי לדבר בחום רב על אובמה. אובמה אמר בסוף השבוע: "אני לא מבלף, תסמכו עליי", ופרס יגיד: "אני סומך עליו, אנחנו רוצים בעיקר שלום, אנחנו לא ששים אלי קרב, אבל אם תכפה עלינו מלחמה, אנחנו נדע להתמודד איתה".
אחרי כל מפגן החום הזה בינו ובין אובמה, שידבר באופן נחרץ על אירן ויגיד דברים חריפים מאוד גם באיפא"ק, יגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגישה המשמעותית בינו לבין הנשיא אובמה. יש הרבה נושאים בפגישה הזו שנידונו באופן פומבי, כמו למשל ההסכמה של נתניהו לשיחות עם האמריקנים והתנאים שהציב.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
אבל, מה שבאמת חשוב זה מה שייאמר בתוך הפגישה: מה יבינו אובמה ונתניהו כשהם יסתכלו אחד לשני בלבן של העיניים? מההבנות שכל אחד יגזור לעצמו, ומהדעות איתם הם נכנסים לפגישה: אובמה, שחושב שלא צריך לתקוף כעת, ונתניהו שחושב שאסור לבזבז זמן ולא להחמיץ הזדמנות. מההבנות ששני האישים האלה יקחו לעצמם, ייגזרו החודשים הקרובים והשנה הקרובה במזה"ת. האם אנחנו הולכים לעוד מלחמה? אולי אזורית? או שיימשך הלחץ המתון על האירנים, שעלול גם לסכן בהרבה מובנים את היציבות במזרח התיכון.