את הביקור הראשון שלי במעון של ילדי עובדים זרים אני לא אשכח כל החיים. את המבנה התעשייתי המתפורר, את הטינופת בחדר המדרגות, את הריח המעופש שעמד באוויר, את החדר שלא היה בו חלון, את התינוקות ששכבו אדישים במיטות ואפילו לא בכו - כי מי ישמע אותם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
את שברי הצעצועים ואת הטלוויזיה הישנה ששידרה שוב ושוב את אותה הקלטת של "יובל המבולבל". את האישה העייפה שמזמן איבדה את הסבלנות לטפל בעשרים הילדים שבהשגחתה. את הפנים של אביגיל הצלמת, שאמרה לי "אלוהים ישמור" וצילמה וצילמה וצילמה, כאילו שהתמונות שלה יכולות איכשהו להציל את הילדים האלה.
רוב ילדי העובדים הזרים מגיעים ממשפחות חד הוריות, האמהות עובדות מבוקר עד לילה ואין להן כאן משפחה שיכולה לעזור להן. למרבה הצער, המעונות של ויצ"ו ונעמ"ת אינם פתוחים בפני הילדים הזרים שרק בהגיעם לגיל חינוך חובה נקלטים במערכת החינוך, וגם כסף למעונות פרטיים אין, לכן בלית ברירה נשארים הילדים במעונות המאולתרים.
מעונות אלה פועלים בלי אישור, במבנים מסוכנים, בלי כוח אדם מתאים, ובלי שום הכשרה מקצועית. כך, בישראל 2012 גדלים ילדים קטנים ותינוקות בלכלוך, בהזנחה פיזית ונפשית, בחושך.
יש דברים שיש לגביהם ויכוח: האם צריך לייבא עובדים זרים, האם צריך לגרש אותם, ומה תהינה התוצאות כך או כך. אבל יש דבר אחד שאין לגביו ויכוח: הילדים האלה לא אשמים בכלום, וכל עוד הם נמצאים בישראל צריך לדאוג להם לתנאים המינימאליים שכל ילד זכאי להם.
לכל ילד מגיע לגדול באור
במטרה להתמודד עם התופעה הזו פועלת מזה כמה שנים תכנית הדרכה פדגוגית והתערבות מקצועית על ידי בית הספר לעבודה סוציאלית של המכללה האקדמית ספיר ובפיקוח מסיל"ה (מרכז הסיוע לקהילה הזרה של עיריית תל אביב).
מטרת התכנית לשפר את התנאים הפיזיים במעונות, להכשיר את המטפלות, להכניס תכנים חינוכיים ראויים ולפקח על שלומם של הילדים במסגרות אלה.
אז תכנית מצוינת יש, אבל כסף כמובן שאין. ביום שישי הקרוב נרתמו אמנים מהשורה הראשונה לאירוע התרמה שיתקיים בצהריים באולם "צוותא" בתל אביב שכל הכנסותיו יוקדשו לסיוע למעונות. בין היתר יופיעו יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, שלמה גרוניך, נורית גלרון, ערן צור ואחרים. מי שמאמין שלכל ילד בעולם מגיע לגדול באור, מוזמן להגיע ולתרום.