"אוי לשב"כ אם לא הייתה עליו ביקורת שיפוטית של בית המשפט" - זאת התבטאות נדירה של א', היועץ המשפטי של השב"כ. א' אמר את הדברים לאחרונה בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה לדבריו "ברור שגם הכנסת צריכה להגביל אותנו, אבל אם היא תגביל אותנו בלי לתת כלים - אוי ואבוי לנו".
רגע לפני היציאה לפגרה אישרה הלילה הכנסת את "חוק המאבק בטרור" - זה קורה תמיד ברגע האחרון תוך ניצול דוחק הזמן והכנסת מעבירה מבול של חוקים, רק שהפעם אפשר לעצור רגע ולבחון את המשמעות של ההחלטה האחרונה. הפעם האחרונה שנחקק חוק כזה היתה בכלל ב-1945. מטרת החוק לעגן בחקיקה קבועה את ההוראות לשעת חירום בתחום המאבק בטרור. האמצעים: מעצרים מנהליים, איסורים על פרסום סמלים של ארגוני טרור והגדרות מרחיקות לכת למונח "ארגון טרור".
החוק כולל כמה מהפכות של ממש בכל הרמות של טיפול בטרור - החל בהגדרת הטרור (הכוללת גם ארגוני מעטפת), עבור בשינויים בדין המהותי (הסתה, הזדהות, איומים) ובשינוי סדרי עולם באשר לסדר הדין (למשל באשר לקבילות אמרות של עדים שאינם נוכחים ובחקיקה מחדש של הוראת השעה שביטל בג"ץ באשר למניעת פגישה עם עורך דין), וכלה בהחמרה דרמטית ברף הענישה.
החוק מגדיר מהן עבירות הקשורות להסתה לטרור. שולבה בו גם עבירה הנוגעת לחובת הדיווח על רכוש של ארגון טרור. בעניין ההחמרה למשל, מוצע שעונש מאסר עולם בעבירות טרור יהיה לתקופה לא קצובה, או ל-30 שנה במקום 20.
"אתה טרוריסט אם אנחנו אומרים שאתה טרוריסט"
אין ספק שתופעה חמורה כמו הטרור מצדיקה תגובה פלילית חריפה השונה מזו הקיימת היום. ע"פ א' מהשב"כ "האינטרנט והעולם הגלובלי מאפשרים ייצור והפצה של ידע קטלני, ואנו נזקקים למענה מסוג חדש". נכון גם האמריקאים חשבו כך אחרי הפיגועים של ה-11 בספטמבר ושינו דרמטית את החוק בארה"ב. אבל האם עלולה להיות כאן פגיעה בזכויות האדם בישראל? המתנגדים טוענים ש"החוק הופך את ישראל למדינה שיכולה להגיד לאדם: "אתה טרוריסט אם אנחנו אומרים שאתה טרוריסט'".
לטענת המכון הישראלי לדמוקרטיה הבעיה היא בהגדרות הרחבות מדי של ארגון טרור, מעשה טרור וחברות בארגון טרור. כך כל הכלים שמשמעם החמרה בענישה, ויתור על הליך הוגן ופגיעה בזכויות חשוד ונאשם מופעלים על מקרים רבים מדי ומובילים לפגיעה קשה וחמורה בזכויות החשודים. לטעמם ההגדרות הרחבות מוזילות את המונח "טרור".
בשב"כ מדברים על איזון. בארגון ביצעו מיפוי של חקיקת טרור בעולם, ולדבריהם החוק הישראלי מכיל כל החקיקה בחוק אחד. יש כאן ניסיון לטפל בתופעה רחבה ועמוקה שנוגעת לכולנו, בצד התחשבות בחירויות הפרט. האמריקאים הלכו צעד גדול קדימה מבחינת היכולת לחדור לצנעת הפרט - בהאזנות בזכויות העצורים שהוקשחו, גם אצל כמה מדינות באירופה כבר נפל האסימון - פעילי טרור מנצלים הרי בדיוק את החקיקה כדי לפעול דווקא מתוך מדינות דמוקרטיות תוך ניצול חופש הביטוי והעשייה. בישראל זה אחרת, מצד אחד מתמודדת עשרות שנים עם טרור אכזרי , מצד שני המדינה נמצאת תמיד תחת זכוכית מגדלת של אומות העולם בכל הקשור לפעילותה הביטחונית.
החקיקה באה לתת כלים מודרניים לצורך מניעת קיומם ופעולתם של ארגוני הטרור, פגיעה בתשתית הארגונית והפיננסית המזינה את פעולות הטרור, תפיסת העבריינים והבאתם לדין. בסופו של דבר ראוי שאחרי 66 שנים יהיו לעוסקים במלאכה כלים מודרניים למניעת קיומם ופעולתם של ארגוני הטרור, תפיסת העבריינים והבאתם לדין.