אני רוצה להשמיע לכם קול אחר. קול שונה מהסיקור התקשורתי לגבי החרם של הסטודנטים על תנובה.
אני עובדת בתנובה כבר תשע שנים, וכשנודע לי על חרם הסטודנטים על כל מוצרי תנובה נפגעתי וקצת גם כעסתי .
מה חרם כזה יכול לגרום? הוא יכול להוביל להפסקת קווי ייצור ואפילו לפיטורים של חלק מהעובדים. מי הם אותם אנשים שייפגעו? רק עובדי תנובה.
אנחנו לא נהנים מעליית מחירי הקוטג', אנחנו גם לא קובעים את המחירים! אבל אנחנו כן נרגיש את החרם על בשרנו.
המחאה לא צריכה להיעשות על חשבון אוכלוסייה מסוימת. המחאה צריכה לספק את הדרישות של העם. לא נראה לי הגיוני שאנשים יאבדו את פרנסתם על מנת להוריד את מחיר הקוטג' או הגבינה לבנה.
בסופו של דבר, עובדי תנובה הם האנשים שמייצגים את המחאה החברתית, הם אותו "מעמד הביניים" שכל כך רוצה שינוי.
אני מאלה שתמכו במחאה החברתית מתחילתה. אני מאוד גאה לראות את עם ישראל קם ואומר את הדברים שהכי כואבים לו. אני שמחה שהעם שלי קם ואומר שמאחורי העדר יש אנשים, שכבר לא יכולים להסכים לכל דבר בלי להגיב, אבל לפני הכול אני אימא חד-הורית שעובדת ומפרנסת לבד את שני הילדים שלה ואני לא רוצה להפוך לחלק מסטטיסטיקת ה"מחוסרי עבודה" בגלל החלטה פזיזה של סטודנטים שלא חשבו על הצד השני של המטבע.... עובדי תנובה ומשפחותיהם.... בעצם אני.
אז בואו נמצא את הדרך שנוכל ללכת יד ביד.