"אם הייתם יכולים לפגוש אישיות שכבר לא חיה בעולמנו, את מי הייתם מבקשים לפגוש"? כך שאלה אותנו המורה להיסטוריה בשיעור הראשון בכיתה ט'. אני לא זוכרת מה עניתי אז, אבל השאלה הזו המשיכה ללוות אותי עוד שנים רבות. מדי פעם החלפתי את האורח הדמיוני בחדש, בדרך כלל בעקבות ספר שקראתי, סרט שראיתי או חוויה חדשה שצברתי.
לאחרונה חזרה לבקר במחשבותיי לאה גולדברג. זו לא הפעם הראשונה שהיא חוזרת. היא מבליחה בכל פעם שיוצא ספר חדש או מתפרסמת כתבה שמנסה שוב לפצח את חייה וסוד בדידותה.
במחשבותי מהדהדות המילים הפשוטות והמלטפות של שירי הילדים שלה ואלו המיוסרות והכמהות של שיריה למבוגרים. "באמת את כל כך בודדה?", הייתי שואלת אותה ומלטפת את כף ידה המונחת על המפה הלבנה באותה ארוחת ערב דמיונית אליה הוזמנו שתינו. "באמת בחרת לא לעשות ילדים כדי לא להעביר אליהם את מחלת הנפש של אביך"? והשאלה שהכי מנקרת בי - "המילים שכתבת, האם הן הצליחו להקל את הכאב"?
בהמשך פגישתנו הייתי מספרת לה על כל אותם הילדים שגדלו על השירים שלה והתבגרו והמשיכו להקריא אותם לילדיהם. גם על כל הנערות שליבן נשבר בגלל אהבה נכזבת ומצאו נחמה בשיריה הייתי מספרת. היינו מוסיפות לדבר על כל הכלות המאושרות שנכנסו לחופתן על רקע שירה ועל מצבה אחת בבית העלמין בחולון שעליה חרוט המשפט "ולא היה בינינו אלא זוהר".
הרומן שיוצא במלאת 40 שנה למותה של גולדברג
הוצאת ספריית הפועלים החליטה להוציא לאור את הרומן הגנוז של לאה גולדברג במלאת 40 שנה למותה. לאה גולדברג כתבה אותו בשנות השלושים ופרסמה חלקים ממנו בעיתונים, אך בסופו של דבר החליטה לגנוז אותו.
הסיבה האמיתית להחלטתה לא ידועה. בהוצאת הספרים חושבים שאולי זה משום שהמלחמה שינתה כליל את הפרספקטיבה על האירועים המתוארים בכתב היד. אך בכל מקרה הם מודים בלבטים שליוו אותם בדבר פרסום הרומן. בסופו של דבר ניצחו הטיעונים בדבר ייחודיותו של הרומן על רקע הספרות העברית בת הזמן וזיקתו לחיי המחברת.
כך או כך - זכינו. אלחנן יהודה קְרון, משורר עברי בשנת שבתון בגרמניה של שנת 1932, מתאהב באנטוניה, סטודנטית צעירה נוצרייה. בדרך הוא גם מאבד את כתב היד שהוא משוכנע שהוא הטוב שביצירותיו, נישא בנישואים פיקטיביים לצעירה יהודייה כדי לאפשר לה לעלות לישראל ונתקל באנטישמיות הגוברת בגרמניה.
מה מתוך זה בדיה? מה באמת היה? מה הקשר ללאה גולדברג ומי מהדמויות נשזר בחייה שלה? האם היא הייתה משנה את סוף הסיפור אם בסופו של דבר הייתה מפרסמת אותו? אנחנו נשארים עם כל השאלות ואף כובע קסמים לא יכול להביא אותה לארוחת ערב איתי.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל-sigalr@news2.co.il