ביום שישי האחרון, ה-13 בחודש, ציין העולם 20 שנה לאינטרנט. חגיגות כאלה, במיוחד לדבר כמו האינטרנט, הן עניין די מסובך: יש כאלה החוגגים את הדפדפן הראשון, יש כאלה המציינים את הודעת הדוא"ל הראשונה שנשלחה, ויש כאלה המעדיפים לציין דווקא את הצ'אט הראשון. לעומתם, יעדיפו אחרים לחגוג את הלינק - כל אחד והאינטרנט שלו.
ומה בכל זאת חגג העולם ביום שישי האחרון? את הולדתה הרעיונית של הרשת. ב-13 במארס 1989 כתב טים ברנרס-לי את מסמך היסוד "הצעה: ניהול מידע", בו הגה ותכנן הלכה למעשה את מבנה הרשת כפי שאנו מכירים אותה היום (פלוס-מינוס). נכון שלקח כמה שנים עד שהרעיונות הבשילו לכדי דפדפנים ולינקים, אבל במסמך ההוא הכול התחיל. "עלינו לעבוד לקראת מערכת אוניברסלית של שיתוף, זרימה וקישור של מידע", כתב ברנרס-לי, שמה היינו עושים בלעדיו.
גם אתם ואני חגגנו את יום ההולדת לאינטרנט, אפילו אם לא ידענו שזה מה שאנחנו עושים. הרי בשבילנו זה היה עוד יום רגיל ברשת: בדקנו דואר, שמענו מוזיקה, ביררנו מה מזג האוויר, קראנו טוקבקים, שיחקנו, הוספנו עוד חבר בפייסבוק, דיברנו בסקייפ, נחשפנו לפרסומות, מידע אודותינו נאסף, קוטלג ונשמר. גם אם לא הרמנו כוסית לחייו של ברנרס-לי, הרי שחגגנו איתו בדרך הכי טובה שהוא יכול היה לדמיין: פשוט חיינו את חיינו.
העולם השתנה לחלוטין
עשרים שנה אחרי, ונדמה שהאינטרנט הגשים את כל הפנטזיות, וגם את כל הפחדים שתלו בו. הביטו סביב: העולם השתנה לחלוטין. דברים שחשבנו לנצחיים עומדים לחלוף מהעולם, או לפחות להגדיר את עצמם מחדש. העיתונות המודפסת גוססת, תעשיית המוזיקה מובסת, הטלוויזיה מוכה, הספר עובר מטמורפוזה. מושגים כמו "חברות", "מרחק", "פרטיות" - כל אלה שונים בתכלית השינוי ממה שהיו לפני עשרים שנה. זה לא כל-כך מזמן.
ובאשר לפחדים ולדברים הרעים, גם לאלה יש מקום נרחב ברשת, כי אין טוב בלי רע. טרוריסטים, גנבים, פדופילים, יו ניים איט. סכנות חדשות אורבות מעבר לכל פינה. המידע שאנחנו מייצרים - וזה כל מה שאנחנו עושים, מייצרים עוד ועוד מידע - מאפשר לאחרים לעקוב אחרינו ולסחור בהעדפותינו. חיינו הם כספר פתוח בפני אנשים שלא היינו רוצים שידפדפו בו באצבעות המטונפות שלהם.
יש לאינטרנט עוד הרבה לאן ללכת
האינטרנט בכל, והכול זה אינטרנט. לקח לזה רק 20 שנה לקרות, ו-20 שנה זה באמת שום דבר. ובכל מקרה - זוהי רק ההתחלה לה לה. "הרשת עדיין לא גמורה, זהו רק קצה הקרחון", אמר ברנרס-לי במסגרת החגיגות. "השינויים שלפנינו ימשיכו וישנו את העולם עוד יותר ממה שראינו עד עתה", הוסיף. אליבא ד'ברנרס-לי, העתיד נפרש בשני אפיקים: הרשת הסמנטית, שבעיקרה היא חיתוך מחדש של המידע, והסלולר שהולך להיות המדיום העיקרי דרכו נצרוך את האינטרנט. הוא גם לא שוכח לחזור ולהתריע בפני הסכנות הנשקפות לנו, בעיקר בתחום הפרטיות, ובעיקר מידי הממשלות.
יש לאינטרנט עוד הרבה לאן ללכת. פסגות חדשות להעפיל אליהן ותהומות עמוקות להידרדר אליהן. תוך כמה שנים יהיו יותר בני אדם שנולדו לעולם שבתוך הרשת. אנחנו, הזקנים, עוד זוכרים עולם בלי אינטרנט, עוד יש לנו למה להשוות, ממה להתרחק ולמה להתגעגע. אנחנו אוהבים או שונאים את האינטרנט, אנחנו משתמשים ברשת - אבל היא עדיין לא טבעית לנו. היא שפה שנייה, היא לא זיכרון ילדות. כל זה הולך להשתנות. אם האינטרנט היום זה רק קצה הקרחון, כמו שאמר ברנרס-לי, אז מה אנחנו במשל הזה? יש מצב שאנחנו הנוסעים על סיפון הטיטאניק, והטיטאניק היא המציאות. עוד כמה שנים יעשו עלינו סרט.