אומרים לנו שמעמד הביניים מתמוטט - אבל נראה אתכם מצליחים למצוא מקום במסעדה ביום חמישי בערב, צימר פנוי בחודש אוגוסט או טיסה אחת מוזלת לאירופה במהלך החגים. לא עליית המחירים היא ששחקה את מעמד הביניים - אלא דווקא תרבות הצריכה המוגברת שמנסה לפצות על עבודה קשה וסיזיפית.
המנגנון הקפיטליסטי מתיש את האדם הקטן. אנחנו מפצים עצמנו על יום עבודה של 12 שעות דרך צריכה מוגברת - מתפנקים בארוחות ערב, שמלה חדשה וחופשות תכופות. כך אנחנו עובדים יותר, מבזבזים יותר, הופכים עניים יותר, עובדים יותר בכדי לכסות את המינוס וחוזר חלילה.
שימו לב לנתונים הבאים: השנה נשבור שיא שני ברציפות במספר המכוניות החדשות שעולות על כבישי ישראל. את אותו השיא נשבור גם בשיעור צריכת מכוניות היוקרה. מספר הנופשים בבתי מלון נמצא בעליה מתמדת. ישראל ניצבת במקום השלישי בעולם ביחס שבין שטחי קניונים לבין האוכלוסייה. דוחות חברות האשראי מגלים שאנו מגהצים הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו ובנתב"ג נשבר כל שבוע מחדש שיא היוצאים לחו"ל.
ומכאן הסתירה. הרי כולנו מרגישים בכיסנו שישנה עלייה ברמת ההוצאות שלא הולמת את רמת ההכנסה. המחייה מתייקרת והמשכורת נותרת כפי שהיא. הכסף שלנו קונה פחות. מאידך הגיע הזמן להודות בעובדות - אנחנו אוהבים לצרוך. אי אפשר להתעלם מן העובדה שלפני פחות משלושים שנה הצליחו הורינו לבנות לעצמם חיים נוחים יותר למרות שנקודת המוצא שלהם הייתה נוחה פחות. נכון שהימים היו ימים זולים יותר אך אנשים חיו חיים צנועים יותר ולא הוגדרו על ידי מוצרים.
לתרבות ה"מגיע לי" והפיצוי העצמי יש חלק לא קטן בשחיקת מעמד הביניים. הזהות האישית נבנית במידה רבה דרך צריכת סחורות: "אני זה מה שאני צורכת". תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מוציאים את האייפון מהכיס כדי לצלם את המחאה הקרובה לביתכם.
הכותבת היא עיתונאית במערכת התכנית "שש" עם עודד בן עמי