ישנם הבדלים ברורים בשפת הגוף של אחמדיניג'אד כשהוא מדבר לעמו, לבין הנאומים אותם הוא נושא במערב: כך למשל, בנאום שנשא באירן באוגוסט 2006, בו השווה את ישראל לשטן וקרא "מוות לישראל", השתמש הנשיא האירני בתנועות ידיים הרבה יותר דרמטיות ומאיימות - מאשר נאומיו במדינות זרות. המטרה ברורה: לסחוף את הקהל ולשכנע אותו בעוצמתו ובנחישות דבריו.
תנועה מעניינת במיוחד היא הרמת היד מעל לראש, כשהאצבע מורה לשמים. זוהי תנועה מאוד מאיימת, כמו "נו, נו, נו". האצבע מאריכה את היד שנראית מוכנה להכות, והדבר מדמה את השימוש הקדום במקל או מחבט.
ידוע שגם ילדים קטנים וגם קרובי המשפחה שלנו ממשפחת הקופים משתמשים בתנועה זו כתנועת התקפה בסיסית ומולדת. אחמדינג'אד משתמש לסירוגין בשתי הידיים - דבר המעיד על כוונות אמיתיות, משום שהתנועה מגיע באופן שווה משני צידי המוח. בפה ובלב מרגיש אחמדינג'אד את אותו הדבר כלפי ישראל.
מרים את הקול, וצוחק
הבדל נוסף בנאומיו של הנשיא האירני בא לידי ביטוי באופן השימוש בקולו: באירן הוא מרשה לעצמו לצעוק בקולי קולות, לעומת הדיבור השקט והאדיב שהוא מנסה להפגין במערב. האירנים לפני מהפיכת 1979 היו ידועים כאנשים שמדברים ברכות, באדיבות ובקול שקט. היום, אחרי 30 שנים של משטר איסלמי קיצוני ששוטף את מוחם וקורא להשמדת ישראל, זה נגמר.
מדהים לראות כמה האיש הזה מרבה לחייך, ומה שמעניין במיוחד הוא - מתי ואיך הוא עושה את זה. החיוך המוגזם שלו מגיע בדרך כלל כשהוא מדבר על הנושאים הכי שנויים במחלוקת, וזה גורם לטירוף שלו לבוא לידי ביטוי ביתר שאת. החיוך מחליף עבורו את תנועות הידיים הגדולות ואת הצעקנות בהן הוא משתמש בבית, ומטרתן להקל ראש בדברי המראיין ולשדר לו שמבחינתו - אנחנו המטורפים שמסרבים לראות ולהבין את התמונה.
מדובר באדם נמוך קומה, ואפשר להניח שהיו לו תסביכי נחיתות בילדותו שיצרו ריאקציה נפשית קשה בבגרותו. לאחמדיניג'אד יש אמונה דתית עמוקה ותחושת שליחות משיחית, והוא מקפיד להדגיש זאת בכל נאום. אלו הן תופעות שמאפיינות אנשים שסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
מישל שטיין טיר היא מומחית לשפת גוף