ההתנהלות של נשיא ארה"ב ברק אובמה כלפי ידידותיה של אמריקה במזרח התיכון מהוססת. הנשיא האמריקני התנהל בהססנות כלפי סוריה עם התקיפה שלא הייתה - והוא עושה זאת גם בעניין האירני, כשהוא נכנס למו"מ עם תנאים שאינם נוקשים מספיק.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הנשיא האירני חסן רוחאני הגיע לאו"ם בבקשה שיסירו עליו את הסנקציות כמחזר אחר מדינות המערב - ויוצא כמחוזר, ככזה שבאירופה ובארה"ב רוצים בקרבתו ומחזרים אחריו. נדמה שהנשיא האמריקני ברק אובמה לא מנהל את סוגיית המו"מ עם אירן כפי שצריך, ושבטרם יחל המו"מ עם האירנים - אפשר היה להשיג יותר.
ארה"ב מתנהלת כמדינה לא ממש מגובשת. רק עכשיו היא מגבשת תוואי כלשהו לקראת המו"מ? אפשר היה להציב תנאים יותר ברורים כלפי רוחאני עוד לפני עצרת האו"ם - כדי שלא ייצא ממנה כמנצח. ראש הממשלה נתניהו הוא כמו הילד ההולנדי שתקע את האצבע בסכר - עדיין לא ידוע עד כמה הוא מצליח לעצור את הסחף הפייסני של המערב כלפי אירן. אובמה צריך להחזיק ליד המגעים הדיפלומטיים את הנבוט של תקיפה צבאית יעילה - כפי שדורש ראש הממשלה. רק איום צבאי יעיל ואמין עשוי לתרום למאמץ הדיפלומטי.
התרעה על תקיפה בסוריה התקבלה בישראל - עד שאובמה התחרט
כמו בעניין האירני - כך גם בסוגיה הסורית: לפני כחודש, בערב יום שישי, נשא מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי נאום מאוד מיליטנטי כלפי סוריה - ונדמה היה שארה"ב יוצאת למתקפה על משטר אסד. בישראל אפילו התקבלו טלפונים גם לראש הממשלה וגם לשר הביטחון יעלון - ניתנה התרעה מוקדמת של בין 24 ל-48 שעות לקראת תקיפה בסוריה.
אלא שביום ראשון ה-1 בספטמבר, יצא הנשיא אובמה להסתובב על מדשאות הבית הלבן - שינה את דעתו, והחליט שהוא רוצה להיוועץ בקונגרס בטרם תקיפה תצא לפועל. גם במקרה הזה, השאיר אובמה את התותח במזרח התיכון - ואת התחמושת בידי הקונגרס.