תוצאות מבחני המיצ"ב פורסמו בהרחבה בשבוע שעבר, כאשר הנתונים שהדאיגו אותנו, ההורים והאזרחים, הייתה הרמה הלימודית של הדור הצעיר. אין ספק שהישגים לימודיים הינם בעלי חשיבות עליונה. השאיפה של כל מערכת חינוך צריכה ואמורה להיות הקניית ידע, מידע ותכנים שיעצבו, יעשירו ויציבו את התלמידים - הן ברמה הערכית והן ברמה הלימודית, במקומות מכובדים.
הפערים בהישגי התלמידים בערים, באוכלוסיות ובמגזרים השונים - קיימים. זוהי עובדה שרירה. השאלה הינה האם הם נובעים אך ורק מחסכים לימודיים, הבדלים ברמת יכולת ומגישות לימודיות שונות בהתאם למגזרים השונים או שמא ישנם מרכיבים נוספים היוצרים את הפער המשתקף בתוצאות מבחני המיצ"ב?
האם בבית ספר בו רמת האלימות בקרב התלמידים גבוהה יגיעו התלמידים להישגים מרשימים? האם בסביבת לימוד שבה האקלים הבית ספרי נינוח ונטול כל שיח אלים יגיעו התלמידים לאותם ההישגים? נדמה שהתשובה על כך ברורה והשאלה הינה רטורית לחלוטין. סביבת לימודים רווית מתח ואלימות לא תאפשר לתלמידים הלומדים בה להתרכז, וללמוד כמו חבריהם בבתי ספר בהם האלימות אינה חלק משגרת יומם של התלמידים. אין לי ספק שאם ישאלו תלמידי בתי ספר יסודי ותיכון ממה הם חוששים יותר מאלימות שתינקט כנגדם או מכישלון בבחינה התשובה תהיה חד משמעית.
היעד: חברה נטולת אלימות
אז הגיע הזמן להכניס פרמטר נוסף למדדים שאנו בוחנים כחלק מההישגים של ילדנו - הביטחון האישי שהם חשים במסגרת בית הספר. היכולת של בית הספר, ושלנו כחברה, למגר האלימות באופן שתלמידים יתפנו אך ורק ללימודים. התובנה שמיגור אלימות בבתי הספר יוביל לשיפור בהישגים הלימודיים מחייב את ממשלת ישראל להידרש באופן מיידי לטיפול בבעיה. הקניית ערכים, לימוד מנהיגות, יצירת אלטרנטיבה לשעות פנאי מרובות, העשרה, מסגרות תומכות ועוד כל אלו ועוד הם צעדים ראשונים למיגור אלימות בקרב ילדים ובני הנוער.
הישגי מבחני המיצ"ב חשובים אך הם אינם חזות פני הכל - נוער ערכי ותרבותי בחברה נטולת אלימות זה היעד אליו יש לשאוף. מבחני מיצ"ב אינם המדד להצלחת בית הספר- בטחון התלמידים ורמת האלימות בו הם הקובעים.
רויטל סוויד היא עורכת דין בתחום המשפט הפלילי