תודה. תודה על זה שניצולי השואה מקבלים את כל מה שהם צריכים - פיסית ונפשית, ובעצם פתרתם את העוול הנפשע מאז הוקמה המדינה. באמת, תודה על ההקרבה, על המסירות שלכם ועל הדרך שבה אתם מתייחסים לניצולי השואה, גיבורי הדורות, שבנו את המדינה והולידו אתכם.
תודה על ההנצחה ועל העיסוק הבלתי פוסק בכל אותם אנשים, שהקימו את מדינת ישראל לאחר ששרדו את תופת אש הגהנום. תודה על כך שהצלחתם לאחד את כלל רשימות ניצולי השואה בישראל. אתם יודעים מה? תודה שאתם בכלל יודעים כמה ניצולי שואה ישנם במדינת ישראל.
תודה על שכספי הפיצויים שימשו לבניית כבישים וגם תודה על כך שהכנסתם לסל התרופות את כל מה שניצול שואה בגיל 80 עד 100 יצטרך, עד שתצא נשמתו האחרונה, כך שלא הגענו למצב היפותטי, בואו נגיד, שניצולי שואה נמקים ללא תרופות בסיסיות, ללא משקפיים או ללא חיתולים, בזמן שהם מרטיבים את המיטה בסיוטים של 70 שנה אחרי.
"אין שימוש בסמלי שואה לשווא"
תודה על כך שהתנהגתם כמו בנים ובנות למופת - דור שני לשרידי השואה. אני מפחד לחשוב איך אנחנו היינו מתנהגים אליכם בעתיד, אם לא הייתם מופת לדאגה לדור הקודם. תודה גם על כך שהצלחתם לממן רפואת שיניים לכל ניצול שואה, שכאשר היו להם שיניים לא היה להם מה לאכול, ומזל גדול שלא הגענו למצב שבו כשיש להם מה לאכול כבר אין להם שיניים.
תודה מקרב לב על הראייה האסטרטגית, על חזון של ממש בשירותים הסיעודיים. איני יודע מה היה קורה אילו ניצולי השואה היו זרוקים ללא טיפול מערכתי טוב. אני נושא גם שיר הלל לממסד ולכל המערכת השלטונית, הפוליטית, המדינית, הממשלתית. בלעדיכם, איני יודע לאיזה חרפה היו מגיעים ניצולי השואה. דמיינו עולם שבו אין גוף שלטוני במדינת היהודים של שנות האלפיים, שלוקח אחריות על ניצולי שואה באופן בלעדי.
אני מודה למערכת החינוך על כך שכל תלמיד יכול לדקלם כיום במדינת ישראל את זכר השואה, מבין את חשיבות ההיסטוריה ומכין עצמו לעתיד לבוא. לכו תדעו, בטעות יכולנו להגיע למצב שבו תלמידי כיתה ד' לא ראו מספר מקועקע על יד מימיהם. אני מודה על כך שאין אנשים משתמשים בסמלי שואה לשווא - לא קיצוניים במאה שערים, לא אוהדי כדורגל במגרשים, לא חברי כנסת במליאה.
"מזל שלא קיימת בדידות בלבם"
חשוב לי לציין את הערכתי הכנה על כך שכל ניצול שואה מוקף באנשים טובים על מנת שלא ירגיש בודד. אני לא רוצה לחשוב על מצב בו ניצול שואה, שעבר שנים של מחנות ריכוז והשמדה, יצטרך להלך חצי סהרורי, ערירי ובודד, ללא כל תמיכה. מזל שלא קיימת בדידות בלבם. תודה על כל טפיחות השכם העצמיות. מזל שהשתמשתם בהן בתבונה והן לא שימשו כעלה תאנה למבושי הביזיון.
אולי אסיים בכמה תודות קצרות נוספות: תודה על חלוקת המשאבים הנכונה ועל כך שבעצם הצלחתם להוציא את הצורך בתורמים, עמותות וגופי המעגל השלישי. הם מזמן לא צריכים לפעול או להשלים את הוואקום הממסדי. תודה על כך שלמרות שרובם חיו בבושה רוב חייהם, הצלחתם לפחות לאפשר להם למות בכבוד. תודה על כך שעזרתם לקלח את סבא, עזרתם להאכיל את סבתא, תמכתם בסיוטים של הדודה ובצרחות במיטה, עזרתם לרפא את הנפש הפגועה של השכנה ואת ההרטבות בלילה.
תודה על זה שלא נשאר אפילו בית מקולל אחד של ניצול שואה שטחוב בפטריות, עבש מחיידקים, מצחין מהזנחה, רקוב מהיסוד, מבייש את יושביו, מעליב את עירו, ומזכה את העושים כלום בנדון בעונש חמור בבית דין של מעלה. אבל תודה מיוחדת מגיעה לכם ההורים. ההורים של הדור שלי, הדור השלישי. תודה על כך שנתתם לי את היכולת להתפעל מההישגים המופלאים שלכם בישראל שנת 2012.
אסיים בגילוי נאות: אני משמש בין השאר כדובר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל. הקרן היא עמותה אשר הוקמה ע"י ניצולי ולמען ניצולי שואה כדי לסייע לרווחתם במרוץ השנים, על מנת לגשר על הפערים ולתת מענה לצרכיהם של ניצולי השואה החיים עדין במדינת ישראל. אני גם נכד לטובה שפי, ניצולת שואה, ילידת הונגריה, שעברה את תופת העמלק הנאצי באושוויץ.