מאז מות ערפאת לפני כתשע שנים, השקיעה ההנהגה הפלסטינית מאמצים רבים בטיפוח הנרטיב ולפיו ישראל הרעילה את הראיס. גירסה זו חלחלה גם אל הציבור הפלסטיני, ששוכנע בתיאוריית הקשר שרקמה ישראל עם משתפי פעולה ודרש לאשש אותה בכל דרך אפשרית.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מנטרת ההאשמות כלפי ישראל בסוגיה אינה חדשה. מי שהצטיינה עד כה בשינונה הייתה אלמנתו של הראיס, סוהא ערפאת, שנוקטת כעת בטון מרומז יותר ומבהירה שלצד הטענה כי רק מדינה גרעינית יכולה הייתה לבצע את המעשה - אין בכוונתה לתייג את ישראל במוצהר כאחראית. בטיעונים נחרצים יותר מחזיק מי ששימש ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני, תאופיק טיראווי, שהצהיר כי בידי הפלסטינים ראיות חותכות למעורבותה של ישראל בהתנקשות.
ניסיונות הפלסטיניים להביא להקמת ועדת חקירה בינלאומית שתבדוק את נסיבות מותו של ערפאת - בדומה לזו שחקרה את חיסול ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי - אינם אלא שאיפה הצהרתית להעמיד את ישראל על דוכן הנאשמים קבל עם ועולם.
המלכוד של הרשות: הראיות שמצטמצמות ושיחות המו"מ
אלא שהשאיפה הפלסטינית הזו לוקה בשתי בעיות עיקריות: הראשונה שבהן היא שכעת, כמעט עשור שנים לאחר מותו, אין כל ראיה חד משמעית הקושרת את ישראל למעשה. מכאן מסתמן שחוק ההתיישנות שחל כמעט בטבעיות על הפרשה המסתורית הזו, כבר לא יאפשר ככל הנראה להגיע למסקנה חד משמעית באשר לזהות המרעילים.
הבעיה הנוספת נוגעת לחידוש שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים, אשר מצרות את צעדי ההנהגה ברמאללה ומונעות ממנה מלפעול נגד ישראל במישורים הבינלאומיים למשך ששת החודשים הקרובים. זאת כמובן אלא אם יוצגו ממצאים מרעישים שישפכו אור חדש על הפרשה.
אלו מנטרלות לפי שעה את העוקץ מקריאותיהם של בכירים ברשות לעתור לבית הדין הבינלאומי בהאג נגד ישראל, אך אין בהן כדי להבטיח שטענות אלה לא ישובו וישמשו אותם בעתיד כדי לאיים על ישראל וכדי להסית נגדה את דעת הקהל העולמית. וכך אכן צפויה ההנהגה הפלסטינית לפעול בהנחה שהמגעים המדיניים יסתיימו בלא כלום. מבוי סתום בשיחות יוביל אותה לחידוש פניותיה לאו"ם, לעידוד החרמות הבינלאומיים נגד ישראל ובין השאר גם להתעסקות מחודשת ביתר שאת בתיק ההתנקשות הבלתי מפוענח של הראיס. האם זה באמת אפקטיבי? לא בטוח בכלל.