מר נתניהו היקר,
גם אם עשית את זה רק עבור המצלמות, גם אם עשית את זה בדרך לשדה התעופה וגם אם דאגת שיצלמו ויקליטו כל מילה וכל תנועה - עדיין, אדוני ראש הממשלה, קנית אותי בביקור הפתע שלך מוקדם בבוקר בהוסטל של ניצולי השואה.
קנית אותי ולו רק בשביל התמונה שבה אתה מקשיב לאיש המבוגר ומושיט יד לאישה המבוגרת. הזקנים, ולא רק ניצולי השואה, הפכו במידה רבה לשקופים במדינה שלנו. פעם נהגו לכנות אותם אזרחים סוג ב', היום אפשר לומר בוודאות שמעמדם הידרדר אף יותר.
כחלק ממדינות המערב שסוגדות לנעורים, גם אנחנו אימצנו את הסיסמה "העולם שייך לצעירים", סיסמה שטחית כמו פרסומת הוליוודית שמחזיקה יומיים וחצי. זקנים בחברה הישראלית ממודרים מהשיח הציבורי, ממודרים מסדר העדיפות הממשלתי ולצערי לא פעם, ממודרים גם ממשפחותיהם.
לכן, העובדה שראש הממשלה מתעניין בזקנים, מתאמץ להקשיב להם ומציע לעמוד לרשותם בכל עת, מעבירה מסר חשוב לחברה כולה ובעיקר לדור הצעיר. אין ערך נעלה יותר מיחס של כבוד ודאגה לדור ההורים, הייתי אומרת שזהו כמעט הערך העליון שיכול להבטיח חברה טובה יותר בכל תחומי חיינו.
ועכשיו, אדוני ראש הממשלה, תמשיך את אשר התחלת ובקשה לי אליך: אנא ערוך ביקור כזה גם בבתי האבות הסיעודיים, אלה שהופרטו לפני כמה שנים ומאז איש אינו מתעניין בהם.
אני מוכנה להעביר לך כמה כתובות, למשל בית האבות שבו דודה שלי מאושפזת ואשר במקום לעזור לה להגיע לשירותים, שמים לה חיתול ומכניסים אותה ב-18:00 למיטה כי כבר אין כוח אדם פנוי לטיפול.
אז איך אומרים אצלנו? המתחיל במצווה אומרים לו גמור. אל תעצור כאן, מר נתניהו. אתה, בתור בן שמעניק כבוד לאביך שייבדל לחיים ארוכים, תמשיך בניסיון להנחיל את הערך הזה לכולם. תאמין לי, זה אולי לא נספר במנדטים אבל זה נשקל ב-1,001 ערכים חשובים אחרים.