ברכת החמה, שתאמר מחר בשעות הבוקר המוקדמות, מבוססת על מאמר המופיע בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות דף נט' עמוד ב): "תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית". לפי הבנה מסוימת של אותו מאמר, המצוטט מפי אביי באותה סוגייה, ראיית החמה "בתקופתה" חוזרת על עצמה כל 28 שנה.
כדי להבין את הרקע האסטרונומי של הדברים, צריך לדעת כי השמש נראית מכדור הארץ כאילו היא נעה בשמים במסלול מעגלי על רקע כוכבי השבת, ומשלימה מעגל שלם תוך שהיא חוזרת לנקודת ההתחלה שלה אחרי שנה שלמה.
אם אורך השנה האסטרונומית הוא 365.25 יום, הרי פעם ב-28 שנים השמש תחזור לנקודת ההתחלה בדיוק באותו יום ובאותה שעה. על פי אחת ההבנות של המאמר המצוטט, השמש נבראה בתחילתו של יום רביעי, כמסופר בפרק א' בבראשית, ומקומה אז היה בתחילת "תקופת האביב", כלומר בנקודה של יום השוויון האביבי שבו אורך היום שווה לאורך הלילה.
הדר הטבע - יצירתו המופלאה של האל
השמש חוזרת כל 28 שנה לנקודת ההתחלה שלה, בתחילת "תקופת האביב", באותו יום בשבוע ובאותה שעה. יוצא אפוא כי פעם ב-28 שנה אנו חווים את המצב הקוסמי של בריאת העולם, לפחות מבחינת מיקום השמש ביחס לכוכבי השבת וביחס לימי השבוע, ועל כן אנו מברכים: "עושה מעשה בראשית".
למרבה הצער, אורך השנה האסטרונומית אינו 365.25 יום, אלא קצר יותר - 365.2419. הקירוב שעליו מתבססת ברכת החמה היה מקובל בזמן העתיק ונקרא במקורותינו "תקופת שמואל", ועליו גם מבוסס היה הלוח היוליאני. הלוח העברי, שאומץ בסופו של דבר אחרי תיקונים אחרונים במאה התשיעית כנראה, והמתקרא לעתים "תקופת רב אדא'" מדויק יותר. הוא מבוסס על אורך שנה של 365.2468, ערך הקרוב הרבה יותר לערך האמיתי.
היהודים המברכים את ברכת החמה חיים בשניות מסוימת. הם חוגגים את חג הפסח על פי לוח אחד, המבוסס על "תקופת רב אדא", ומברכים את ברכת החמה על פי לוח אחר המבוסס על "תקופת שמואל". אולם שניות זו אינה מפריעה לשלומי אמוני ישראל לעמוד ולהתפעל מול הדר הטבע, שהוא על פי אמונתם יצירתו המופלאה של האל.
הכותב צבי מזא"ה הוא פרופ' לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב