היה זה צהרי יום שישי קייצי. הזמנתי את הורי האהובים לבית קפה שקט בנווה צדק. ביקשתי לנו אווירה נייטרלית ושקטה שבה לא יהיה נעים לצעוק. או לפחות, כך קיוויתי, יהיה פחות נעים לצעוק. "החלטתי לעבור לפרויקט סטודנטים בלוד", אמרתי. ישר. בלי הקדמות על החיפוש שלי מאז שהשתחררתי משירות קבע בחיל החינוך, והרצון לעשות משהו למדינה הזאת. פעם, באיזו סדנה בבה"ד 1 הסבירו שבמקרים כאלו עדיף להתחיל ישר, בלי הקדמות. ההסברים, הגיעו אחר כך.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
23 שנים גרתי במרכז. למדתי בהרצליה ועברתי מבית ההורים ברעננה לגור עם חברות במרכז תל אביב. חייתי את החלום התל אביבי, הצפוני. אלא שזה לא היה החלום שלי וחיפשתי משהו אחר. חבר טוב שמדריך איתי ב"מסע ישראלי" סיפר לי על לוד. באתי למיונים בראש פתוח ואחרי חודשיים מצאתי עצמי מעבירה את החדר מוויצמן בתל אביב לשכונת שרת בלוד.
התאהבתי בלוד וחוויתי בה, בגיל 24, חוויות ראשונות פעם אחר פעם. בצומת המלכים הייתה הפעם הראשונה שבה הקבצן בצומת, לא רק שידע איך קוראים לי, אלא גם איחל לי בקביעות לילה טוב. רק כאן, לראשונה, המוכר במכולת שלי הביט בי במבט מאוכזב כשיצאתי עמוסת שקיות מהמכולת הצמודה לו. כאן הייתה הפעם הראשונה שבה קיבלתי שירות על חשבון הבית ועיתון במתנה כשנעמדתי בטעות בתור הלא נכון בתחנת הדלק, כשעיניי נפוחות משבוע מילואים ב"עמוד ענן". רק בלוד, לראשונה, כשפתחתי את דלת ביתי בשבת בבוקר, אחרי שבערב שישי אירחתי ארוחת שישי קהילתית ורועשת במיוחד, השכנים התרעמו על שלא הוזמנו לשיר איתנו.
זאת הפעם הראשונה שיש לי כל כך הרבה חברים, ולא סתם חברים, אלא חברי אמת נדירים. חברים כאלו שכל כך כיף לטייל איתם, לדבר "סתם", להתדיין ברצינות, לשחק "פיתקיות" באמצע הלילה, לבקש בקול חלוש שיבואו כי החום שלי כל כך גבוה שאני לא מסוגלת לקום מהמיטה, וגם לדעת שבשישי בערב אני כבר לא צריכה לדאוג שאהיה לבד.
חברי אמת מיוחדים כל כך, שהם גם שכנים שלי. שותפים לדרך ולמטרה. זאת הפעם הראשונה, שהשאלה הפשטנית והנפוצה "מאיפה את", מקבלת משמעות אחרת וגוררת אחריה תשובה ארוכה וגאה, מחוייכת ומסופקת. אני מלוד. בשנה הבאה גם בן הזוג שלי יצטרף אליי ונגור כאן יחד. החלום הופך למציאות.
"מארגנים ערב צבעוני ומלא שמחה - כמו לוד עצמה"
אני נזכרת בחיוך בישיבה הראשונה של צוות "אירועי שיא" שבו אני חברה. ישבנו, שבעה סטודנטים חדשים בעיר, ודיברנו על איך אנחנו רואים את התרבות שאנחנו רוצים שתהיה בעיר. החלומות על אירוע פורים ואירוע קיץ הפכו לאט לאט למציאות. משבעה סטודנטים - למפיקי אירועים מנוסים. זאת הפעם הראשונה שאני זוכה להיות חלק מצוות הפקה עוצמתי, שמפיק אירועי תרבות לאלפי אנשים בעיר, בלי טיפת ידע או ניסיון קודם, אבל עם המון אהבה ורצון.
מחר (ד'), החל מהשעה 17:00, יתקיים האירוע המסכם של שנת הפעילות, "מוזיאקה", פסטיבל תרבויות בלוד. אנשי בית הספר רימון, משפחת אלייב, דודו טסה והתזמורת האנדלוסית יהיו שם איתנו. אני מזמינה את כולכם לערב שכולו ישראלי. ערב של מגוון תרבויות ועדות, ערב צבעוני ומלא שמחה - ממש כמו העיר הזו שהתאהבתי בה.
הכותבת היא סטודנטית לתואר ראשון במשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה ומתגוררת בעיר לוד במסגרת פרוייקט "רילוד" של התאחדות הסטודנטים בישראל.