לאט לאט, בלי לעורר יותר מדי תשומת לב, עושים ליברמן ולפיד את דרכם זה אל זה. למעשה, ליברמן הוא האח החדש - זה התחיל לפני המלחמה, וזה בולט מאוד במהלכה. הברית המפתיעה ממש צפה בריאיון המצויין של ליברמן לאודי סגל בליל שבת האחרון.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ליברמן ממצב עצמו משמאל לבנט: הוא כבר לא מתחרה על הקולות של הימין המתנחלי ה"הארד קור", ליברמן מדבר על ימין פרגמטי שזה במילים פחות מכובסות ימין מתון. לעומתו, לפיד מאמץ את הרטוריקה של הימין: "נשמיד", "נחסל", "אם יהיה צורך נשמיד את החמאס ונחסל את ראשי חמאס". כך כשזה הולך קצת ימינה וזה קצת שמאלה וכך הם מתקרבים: אולי לא ממש נפגשים, אבל מתקרבים.
למה זה חשוב? הזכרנו כאן בעבר כי הברית הנרקמת בין לפיד לליברמן היא מהחזקות במערכת הפוליטית היום, אז עכשיו כשברור שאחרי המערכה הזאת פנינו לבחירות, רק החלטה משותפת של השניים תוביל לבחירות. כך שאם נתניהו ודרעי רוקמים להם מחשבות על קואליציה אחרת, עדיף שיתעוררו אל המציאות הפוליטית החדשה והקשה מבחינתם. ההערכה שעם תום המערכה נלך לבחירות היא הערכה שלא דורשת הימור גדול מדי: ממשלה מפוצלת מפולגת עמוסת חשבונאות אישיים, שנאות וחוסר אמון מופגן שלא מתפקדת בשעת חרום של מלחמה לא תצליח להתנהל בימי רגיעה.
והאמת היא שהממשלה הזו גם לא צריכה: לישראל מגיע קבינט בטחוני יותר אחראי ויותר רציני - זו לא ועדת תרבות שיכולה לארגן מסיבה מוצלחת יותר או פחות, אלה האנשים שאמורים ממש לנהל את חיינו. בחזרה לברית לפיד ליברמן: מיומו הראשון בפוליטיקה התייחס לפיד לממשלה כאל תיבת נוח, שאליה נכנסים רק בזוגות. ההסבר שלו לברית הכושלת עם בנט היתה שהוא ניסה קודם ברית עם שלי יחימוביץ', אבל היא לא הסכימה.
"היחיד שיאיר יכול לקבל את המנהיגות שלו זה איווט"
אין ספק שחיבור בין שתי מפלגות הוא מכפיל כוח שעשוי להשפיט כל ראש ממשלה וכל קואליציה. השאלה מה עם הבוחרים שמצביעים עבור x ורגע אחרי הם מבינים שהם קיבלו y.
הרוב המכריע של מצביעי לפיד לא רצה ממשלת ימין קיצוני: הוא רצה ממשלת מרכז, והאכזבה באה לידי ביטוי בהיחלשותה של יש עתיד בסקרים. כמה מבכירי יש עתיד מבינים היום שממשלה בלי חרדים היא לא כזה הישג, כי החרדים אינם מסחטת כסף גדולה יותר מההתנחלויות. לעומת זאת הם יותר לויאליים לממשלה שהם חברים בה - איש מהם למשל לא היה מעלה את דעתו לתקוף בבוטות את הרמטכ"ל בעיצומה של מלחמה.
מה עם שוויון בנטל אתם שואלים? ובכן זה עוד לא קורה, וזה אולי לא יקרה. נדמה שבעקבות החקיקה אנחנו רק מתרחקים מהיעד המוצדק אמנם אך המפוספס כל כך. אז למה בכל זאת לפיד רוקם ברית חדשה, שוב עם ימין? הוא שאמרנו - השניים כבר לא מעט זמן רוקדים בפנינו את ריקוד ההתקרבות. אחד ממקורבי לפיד נשמע אומר כי "היחיד שיאיר יכול לקבל את המנהיגות שלו זה איווט". אין זה אומר כמובן שהשניים בהכרח ירוצו יחד, אבל הבחירות האחרונות לימדו אותנו שברית ליום שאחרי יש לה כוח לא פחות משמעותי.
ועכשיו לכוכבית: בצמרת יש עתיד יש כמה אישים שנבחרו אמנם בזכות לפיד, אבל הצמיחו לעצמם נפח ציבורי עצמאי בבחירות הבאות. לפיד צריך אותם לא פחות ואולי יותר ממה שהם יצטרכו אותו, ולכן הם יהיו חייבים להיות שותפים לכל ברית. כיוון שמדובר באנשי שמאל יש ללפיד אתגר לא פשוט. ואגב אני לא מתכוונת לשרה יעל גרמן, שאיפסנה את השקפת עולמה המדינית במחסן בהרצליה.