אנו משפחה ממוצעת, בשנות הארבעים לחיינו, הורים לשני ילדים, מתגוררים בישוב שמשית שבעמק.
לפני כשנתיים, נוצר קשר בין אגודת הישוב לכפר הילדים "מגדים" שבמגדל העמק. במסגרת ההתקשרות נקראו משפחות מהישוב לארח ילדים מכפר הילדים בסופי שבוע.
ההחלטה להפוך למשפחה מארחת לא נלקחה בחטף. רצינו מאוד לתת, להעניק חום ואהבה ולאפשר לילד להיות חלק מהמשפחה. היה לנו ברור שאם נבחר להיכנס לתהליך, נלווה את הילד שיהפוך לחלק מאיתנו, לטווח הארוך. אחרי שדנו בנושא בינינו, שוחחנו על כך עם ילדנו.
היה לנו חשוב מאוד שהם יסכימו לקבלת הילד למשפחה מתוך הבנה שרצון כולם יביא לקליטתו המיטבית במשפחה. הסברנו שישנם ילדים שאינם חיים בבית משפחתם הביולוגית מסיבות כאלה ואחרות ואנו חושבים להיות משפחה מארחת לאחד הילדים. הילדים הסכימו מיד. גם כשהעלנו קשיים בהם יתכן וניתקל, הם היו החלטיים והתעקשו להתקדם בתהליך.
על סיפורי הצלחה וקשיים
יצרנו קשר עם הכפר, השייך ל-SOS כפרי ילדים, והוזמנו לפגישה עם המנהל בנצי בירם ועם האחראית על המשפחות המארחות, יהודית בן שטרית. בפגישה סיפרו לנו שמטרת היציאה למשפחה מארחת היא לחשוף את הילד לחיים שאינם החיים בכפר הילדים.
הילדים בכפר "מגדים" גרים במשפחתונים כשבכל משפחתון אם חד הורית, ועוד כשישה עד שמונה ילדים מגיל שלוש ועד שמונה עשרה. הכפר ביקש משפחות שמוכנות לארח אחת לשבועיים ילד מהכפר, ולהעניק לו חוויה של משפחה רגילה, עם אבא ואמא, אחים ואחיות ומשפחה מורחבת.
בנצי ויהודית שיתפו אותנו בסיפורי הצלחה ולא חסכו גם את הקשיים העלולים לצוץ בשלבי האירוח הראשונים ואף מאוחר יותר. ערכו לנו סיור בכפר הילדים ובקשו מאיתנו לחשוב שוב לפני קבלת ההחלטה. עוד לפני יציאתנו משער הכפר היה לנו ברור שאנו ממשיכים בתהליך.
תחילתה של חברות מופלאה
השלב הבא היה ביקורם של בנצי ויהודית בביתנו. כשראתה יהודית את בננו אמרה שיש ילד בכפר שיוכל להתאים בדיוק למשפחתנו. שמחנו על טביעת עינה המיומנת והוזמנו למסיבה שנערכה בכפר.
הגענו למסיבה, בהרכב מלא, נרגשים לפגוש את דניאל (שם בדוי) לראשונה. בתחילה הראתה לנו אותו יהודית מרחוק. לקראת סיום המסיבה, ערכו בינינו היכרות. הצגנו את עצמנו בפניו והזמנו אותו לביקור בביתנו. דניאל שהיה בן 10 וחצי התרגש והיה נבוך מאוד. מספר ימים מאוחר יותר הגיע אלינו לביקור עם העובדת הסוציאלית המלווה.
לאחר שבירת הקרח בכיבודים מתוקים, דניאל ובננו החלו לשחק ונדמה היה כאילו היו חברים מזה זמן. כשהסתיים הביקור, דניאל לא רצה לעזוב. הבטחנו לו שבסוף השבוע נבוא לאסוף אותו לכמה שעות לבילוי משותף.
ביום שבת, אספנו את דניאל ויצאנו לבילוי במגרש שעשועים גדול בו שיחקנו משחק כדורגל משותף תוך כדי שהוא מדגים את יכולתו המרשימה. רצנו, צחקנו, התעייפנו, אכלנו וחזרנו לכפר. הפרידה מדניאל הייתה לא פשוטה והבטחנו שבשבוע הבא יגיע לסוף שבוע מלא.
חוויות חדשות
ההתאקלמות של דניאל הייתה מהירה מאוד. מהר מאוד הרגיש בנוח בסביבה הביתית ואיתנו. הוא ובננו רועי מחוברים כמו אחים. לעיתים רבים ומתווכחים אך רוב הזמן נהנים האחד במחיצת השני. משחקים, מדברים, משתפים. חבריו של בננו מכירים את דניאל והוא מגיע עימו למפגשי כיתה ולימי הולדת.
דניאל נלקח בחשבון בתכנון סופי שבוע, אירועים משפחתיים, חופשות חגים וכדומה. אם הוא מביע רצון להיות איתנו גם אם לא אמור היה, וכמובן שבהסכמת הגורמים האחראיים, אנו עושים הכל שכך יהיה.
רוב החוויות שדניאל חווה איתנו הן חוויות חדשות עבורו : סוף שבוע בבית מלון, שייט קיאקים, טיולים רגליים באתרי טבע ובכלל, מסעדות ועוד. ילדנו נדהמו לראות איך השגרה שלהם שונה כל כך בעיני דניאל.
מזה כשנתיים דניאל חלק ממשפחתנו המורחבת. כשמגיעים לסבתות ולסבים, לדודים ולדודות מקבלים אותו באהבה והוא מחזיר בחיבוקים. בעיני בנות ובני הדודים הוא אחיהם של ילדנו. הוא מקבל יחס בדיוק כמו ילדנו הביולוגיים מבלי לקבל הנחות והתחשבות מיוחדת.
למה חשוב וכדאי לחיות משפחה מארחת ?
הרצון לתת והתחושה הטובה הנובעת מהנתינה, ההזדמנות לעזור ולהוות גורם משמעותי לילד, הכרות של ילדנו עם מציאות שונה לחלוטין מהשגרה שלהם ופיתוח רגישות והרצון שלהם לעזור לאחר. אנו נהנים מאוד כשדניאל מגיע. זכינו ויצאנו נשכרים לא פחות ממנו ואף יותר.
SOS כפרי ילדים מזמינה אתכם להצטרף כמשפחה מארחת לילדי הכפרים שלנו, "מגדים" שבמגדל העמק ו"נרדים" שבערד.
ליצירת קשר: internet@soschildren.org.il 03-6132438