השורות הבאות נכתבות מתוך הערצה וקנאה גם יחד. הערצה את מי? הערצה על שום מה? הערצה את אזרחי מדינת יהודה - היא מדינת המתנחלים, אשר השכילו והצליחו להשתלט על מדינת ישראל ולשעבד אותה לחזונם, למטרתם ולצרכיהם, אותה, את מדיניותה, את משאביה ואת צבאה.
קנאה משום מה? משום שאנחנו, הרוב הגדול, הרוב המכריע, אזרחי מדינת ישראל שהייתה מדינה ריבונית עד שנת 1967, נכבשנו פוליטית על ידי מיעוט, העושה בנו כרצונו, היוצר מצב לפיו אנחנו עובדים אצלו, עובדים אותו.
המיעוט הזה, ברוך כישרון, שאפתן ורב עלילות, הקים שדולה, לובי פוליטי, הלובי החזק ביותר והאפקטיבי בתולדות ישראל. הלובי הזה פועל במרחב הציבורי מסוף שנות השישים עד ימינו אלה ונוחל הצלחה אדירה, רציפה ומתמשכת.
יזמי השכונה ידעו שמדובר באדמה פרטית
קחו לדוגמא, שכונה בבית אל, הגדה המערבית, 2012. לפני עשור שנים ורבע, בשנים 1998-9, הוקמה שכונה בשם גבעת האולפנה על אדמה פלסטינית פרטית. אין ספק, רישומי המשטרה מעידים על כך, שיזמי השכונה ידעו שמדובר באדמה פרטית.
אנשי החברה היזמית, החברה לפיתוח קריית הישיבה בית-אל, ידוע ידעו, שבהקימם שכונה על האדמה הזו, הם מבצעים מעשה גזל, עושקים עושק. היה להם כמובן היתר רבני. הרבנים מצוידים כמובן מן הסתם בהיתר אלוקי. כל השאר הוא מבחינתם פולקלור, אגדות עם ומעשיות.
התגלגלו הדברים כפי שהתגלגלו, הסיפור ידוע, ושלושים משפחות נאלצו לפנות את בתיהם על פי קביעת בית המשפט העליון של מדינת ישראל ובהמשך בהתאם להחלטת ממשלת ישראל. הלובי ההתנחלותי נכנס לפעולה וחיש קל הוריד אפיים ארצה את ראש ממשלת ישראל והכניע אותו.
בין הצדדים הוסכם ונחתם: במקום 30 דירות בשכונת האולפנה בבית-אל תוקמנה 851 דירות בבית-אל וסביבותיה. עסקת קומבינציה כזו טרם נרשמה בהיסטוריה של עסקאות הנדל"ן.
שרותי אריזה ופריקה על חשבון הבית
אתמול פינו כמה משפחות משכונת האולפנה את בתיהם בדרכם לשכונה הזמנית. משרד הבטחון ביצע עבורם את ההעברה. משאיות, מנופים, שרותי אריזה ופריקה ניתנו להם על חשבון הבית, כלומר על חשבון המדינה. ארגזים, קרטונים, חומרי דיפון, ניילונים. חומרים אל"ף אל"ף. עבודה טיפ טופ. כפי שמגיע לאדוני הארץ.
תושב קריית-שמונה או חצור הגלילית, דימונה או מצפה-רמון, ראשון-לציון או פתח-תקווה הנאלץ לעבור דירה - מקבל גם הוא שרות וי.איי.פי כזה מהמדינה ועל חשבונה? בוודאי שלא. למה בעצם לא? אולי משום שתושב מדינת ישראל, בשונה מתושב מדינת יהודה, לא אזר אומץ והחציף פנים להתיישב על קרקע השייכת למישהו אחר. אולי, וזה ההסבר האמיתי, משום שלרשות תושב מדינת ישראל לא ניצב לובי פוליטי חזק ואגרסיבי כזה הפועל בשרות המתנחלים.