אני כותבת את הטור הזה מתוך חצי שינה, ככה זה כשבתי בת הכמעט שלושה שבועות לא הצליחה להירדם. רק ברבע לשש בבוקר היא שקעה סוף סוף בתנומה.
ניסיתי הכל - הנקתי וליטפתי ודגדגתי והרגעתי, אבל היא - פערה זוג עיניים גדולות והמשיכה לקטר. חלפה שעה ועוד שעה והשחר כבר הפציע, אבל היא בשלה - לא רוצה לישון.
"שימי ראש, אלונה
שימי ראש על כר.
תתכסי, תתכרבלי,
כבר לילה מאוחר.
אך אלונה מתהפכת,
מתגלגלת, מסתבכת.
קר לה, חם לה, עוד מוקדם לה,
לא עייף לה, לא נרדם לה."
"אלונה לא" של רמונה די-נור חוזרת במהדורת לילה. גם הפעם היא בעיקר לא - לא רוצה לישון. היא ממציאה משחקים עם הכרים והשמיכות, בונה מגדלים, מחילות, גבעות וגשרים, מזמינה את כל חיות הפרווה לגן חיות גדול ומקימה קיוסק משקאות. הכל - רק לא לישון.
מישל קישקה הנפלא שאייר את הספר הראשון שב ומאייר את הספר החדש. הפעוטה המרדנית שהתחבבה על הילדים (אני לא בטוחה לגבי ההורים...) לפני 15 שנה, עדיין עם קוקיות ונמשים על האף, וגם המבט העקשן בעיניים נשאר. כל אחד מציוריו עומד בפני עצמו ויחד עם הטקסט המקסים של די-נור הם הופכים לחגיגה של ממש.
יכולתי להמשיך לשפוך כאן מחמאות, אבל הפעוטה הפרטית שלי כבר מזמזמת לי מתוך עריסתה. אולי אלונה כבר הולכת לישון, אבל הקטנה שלי - עדיין לא קראה את הספר.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il