בכיר החמאס מוסא אבו מרזוק אמר הבוקר לעיתון "אל-חיאת", המתפרסם בלונדון, כי "יכול להיות שגלעד שליט נפצע בפעולה בעזה, ויכול להיות שלא". אי אפשר לקרוא לידיעה הזו חדשות. אבו-מרזוק לא באמת אמר משהו שמכיל מידע, אבל אין זה אומר שאין לאמירה הזו השפעה. "גלעד שליט הוא משאב עבור חמאס, משאב שהוא צריך לטפטף במינון הנכון", מסביר ד"ר רון שלייפר, חוקר לוחמה פסיכולוגית מהמרכז האוניברסיטאי אריאל. "זהו שימוש ביחסי ציבור דרך דמיון מודרך. זו הכנסת לחץ בלי להשתמש בטיפה של אלימות".
ואכן הצפת הדיווח הזה גורמת לנו לשאלות שאולי שכחנו לשאול: מה עם גלעד שליט? האם ייתכן שהמבצע שלנו פגע בו? יכול להיות שבמקום להתקרב לשחרורו אנחנו רק מרחיקים אותו? אלה בדיוק המחשבות שחמאס רוצה שנעלה בראשנו. המחשבות שיעלו אולמרט, ברק ולבני בראשם. זה לא בהכרח ישנה משהו במבצע, אבל הציטוט הזה ל"אל-חיאת" לא עלה לחמאס כסף.
מורשת האח נסראללה
המודל של חמאס הוא חיזבאללה בראשות חסן נסראללה. היכולת המדהימה של הארגון ומנהיגה להכניס פחד לתוך הגוף שלנו. אותו חיוך זחוח בפני התינוק של נסראללה שגורם לנו להגיב בצורה חסרת פרופורציה לאותו נסראללה שהוא בסופו של דבר מנהיג של קבוצת לוחמים, טרוריסטים. יש שאפילו יגידו ארגון קיקיוני.
אך חמאס איננו חיזבאללה. חוץ מקסאמים, גראדים ומיקוש אין לו הרבה מה להציע. גם חמאס יודע את זה, ולכן בשנים האחרונות הוא דאג לבנות תדמית מאיימת. לבנות סוג של פחד. "אם חיילי האויב ימשיכו בפעילותם ויפלשו לערים בתוך הרצועה", איים לאחרונה דובר "ועדות ההתנגדות העממית", "יצטרפו לחייל גלעד שליט שבויים נוספים". "החמאס יודע לזהות את החששות שלנו", אומר ד"ר שלייפר. "הוא יודע שאנחנו לא זוכרים מי נהרג בפעולה שבה נחטף שליט, אבל לא שוכחים את שמו של גלעד. הוא יודע שחטוף זה משאב ענקי".
מה עוד חמאס יכול לעשות? הוא יכול לשקר, או במונחים של לוחמה פסיכולוגית - "להפיץ שמועות". בתחילת המבצע הצבאי פרסם חמאס כי אנשיו "חטפו לפחות חייל אחד". הוא אף טען כי הצליח להפיל מזל"ט של צה"ל וכך הוא גם יכול להגניב כל "שמועה" אחרת. "המטרה של השקרים האלה", אומר שלייפר, "היא לגרום לאמהות ולחיילים בצה"ל לכמה רגעים של היסטריה. הם מבחינתם מצטטים שמועה. השמועה הזו מהר מאוד נכנסת לאינטרנט, לתקשורת, והופכת את השקר להרבה יותר מסתם שמועה".
ההפחדה וההאדרה העצמית הזו של חמאס הובילה לשני דברים: דבר ראשון היא הרתיעה אותנו מלהיכנס לעזה, והדבר השני היא כשכבר נכנסנו לעזה, השתמשנו בהרבה יותר חיילים ממה שהיינו צריכים. "ברגע שאתה מגייס 50 אלף חיילים במקום עשרת אלפים, הכבדת מאוד על הכלכלה", מסביר שלייפר את הרציונל של חמאס. "בנוסף, זה גם יקשה את סיבוב המלחמה הבא שאולי יגרום לצה"ל להעריך לא נכון את חוזקו של חמאס".
כרוזים רבותי, כרוזים
ובצד הישראלי? לפחות על פי מה שפורסם אפשר ללמוד קצת על הלוחמה הפסיכולוגית שלנו. צה"ל משתמש בטריק הכי ישן בספר, הכרוזים, בו צה"ל קורא לתושבים לא להיכנס לעימות עם צה"ל ומורה להם על נתיבי בריחה. "קשה למדוד הצלחה של לוחמה פסיכולוגית על ארגון כמו חמאס", אומר שלייפר, "אבל אם הצלחת לגרום לכמה מתומכי התנועה להסתגר בבית במקום להשתמש ברקטות - זה הישג לא מבוטל".
לאחרונה גם התוודענו למספר טלפון שצה"ל משאיר בכרוזיו, שבו תושבי עזה יכולים להלשין על פעילי חמאס. "בנוסף למודיעין שיכול להתקבל, זה יכול לגרום לבלבול וחוסר אמון בין פעילי החמאס", אומר שלייפר.
במלחמה לא סימטרית מול ארגון טרור קשה להגיע למסקנה מי ניצח ומי הפסיד. אבל זהו קודם כל קרב על התודעה. בתודעה יש ללוחמה הפסיכולוגית תפקיד קריטי. חמאס ינסה להיתלות על כמה ניצחונות ולהציג תמונה של ניצחון, הכנעה, מלחמת קדושים. ישראל תנסה גם היא לייצר תמונה דומה שבה הלוחמים שנשבעו לא להיכנע לעולם יצאו מהרצועה כפותים ועם עיניים מכוסות.