מנהיגיה של מדינת ישראל בעת הקמתה, קבעו את יום ה' באייר כיום העצמאות, יום חג למדינת ישראל. אולם, ראשי מדינת ישראל לא הביאו בחשבון ולא התחשבו בלוח השנה העברי, כך ששנה מאוחר יותר נפל ה' באייר, יום העצמאות, ביום שבת.
מנהיגי המדינה הצעירה נאלצו לשנות את החוק על מנת שיום העצמאות לא יחול בשבת, אלא יוקדם ליום חמישי. אולם, שינוי זה לא היה מספיק, שנה מאוחר יותר שוב נפל יום העצמאות ביום שישי ולפיכך שוב תוקן החוק בכנסת כך ששוב שונה המועד לחגיגות יום העצמאות.
מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1963 קבעה כנסת ישראל את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בחוק נקבע כי יום הזיכרון יחול יום לפני יום העצמאות זאת, על מנת לחבר בין השכול והכאב לבין העצמאות המדינית במדינת ישראל. ואולם, חיבור זה יצר שוב בעיה שכן, אסור שיום הזיכרון יחול ביום שישי או שבת. כך נאלצה הכנסת לתקן, בפעם השלישית, את מועד יום העצמאות כך שהחגיגות יחולו בימי שלישי בשבוע.
באופן אבסורדי, נוצר מצב שבו מועד יום העצמאות למדינת ישראל לא חל ביום קבוע, ומדי שנה הוא משתנה. מעבר לבלבול שדבר זה יוצר, הן משפחות חללי מערכות ישראל ונפגעי הטרור והן כלל אזרחי ישראל והמשק הישראלי בכללותו יוצאים נפגעים. שכן, בפועל השבוע בו חלים יום הזיכרון ויום העצמאות, אינו שבוע בו מתבצעת עבודה באופן שוטף אם בכלל, מאחר ובימים אלו אנשים לוקחים חצאי יום חופש, ימי בחירה וכדומה.
במסגרת תפקידי כיו"ר ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, התחלתי, יחד עם ראשי הסיעות הציוניות בכנסת, במהלך לקביעת מועד ליום העצמאות כך שיחול באופן קבוע ביום חמישי. זאת לאור האמור לעיל ומתוך אמונה כי עיגון מועד יום העצמאות יאפשר ציון הולם של יום הזיכרון, ללא חשש לחילול שבת וללא גרימת טרחה לבני המשפחות השכולות. כמו כן, הדבר יאפשר לחגוג את יום העצמאות החל מיום רביעי בלילה ובמשך כל סוף השבוע כך שבראשית אותו שבוע ימי העבודה יהיו רגילים, מלאים ורצופים והמשק הישראלי ירוויח מכך.