חברי כנסת ותיקים זוכרים את "תרגיל פרוש". ח"כ מנחם פרוש ז"ל שהיה חבר קואליציה הודיע יום אחד לפתע, שעה לפני הצבעת אי אמון, כי נודע לו שנציב שירות המדינה חתם בשבת האחרונה על הסכם עבודה קיבוצי עם הסתדרות עובדי המדינה ולכן הוא יתמוך באי אמון ויפיל את הממשלה. לאחר בירור קצר חזר יו"ר הקואליציה לפרוש ואמר לו שהמידע שברשותו מוטעה כיוון שנציב שירות המדינה נמצא כבר חודש בחו"ל ובשבת האחרונה לא נחתם שום הסכם קיבוצי בשירות המדינה. פרוש התעקש שהמידע שבידיו אמין והוא יפיל את הממשלה.
בהברקה של רגע נזכר יו"ר הקואליציה כי לממונה על התקציבים באוצר קשרים טובים עם פרוש ושלח אותו להשפיע על ידידו לתמוך בממשלה. פרוש קיבל אותו במאור פנים ובשמחה גלויה ואמר לו: "חודש ימים אני רודף אחריך ומחפש אותך ללא הצלחה. אינך משיב לטלפונים שלי, לא מגיב על מכתביי אליך, מה קרה שבאת פתאום?". שאל אותו הממונה: "מה הבעיה, מדוע חיפשת אותי?". ענה לו פרוש: "הקואליציה לא קיימה את התחייבותה לעדכן את תקציב הישיבות ולאברכים אין מה לאכול. אם אתה לא מתחייב לבצע את העדכון עוד היום אני מפיל את הממשלה". שאל אותו הממונה: "מה כל הסיפור עם חתימת הסכם בשבת שלא היה ולא נברא?" ענה לו פרוש בחיוך: "אם הייתי אומר בפומבי שאני מפיל ממשלה בגלל כספים לישיבות היו שוחטים אותי בתקשורת, מגנים אותי, מכנים אותי סחטן. על חילול שבת של הממשלה כל אחד מבין שאני חייב להפיל את הממשלה". זהו "תרגיל פרוש" - להגיד באופן רשמי משהו אחד ולהתכוון למשהו אחר.
"צה"ל הוא לא צבא צפון תל אביב ושינקין"
כשקראתי את הדיווחים בתקשורת על המסמכים של ראש אכ"א ושל היוהל"ן, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, נזכרתי בתרגיל פרוש. הם נאבקים לכאורה לטובת תפקוד החיילות בצה"ל אבל מתכוונים לפעול כך שבני הציונות הדתית יאבדו את המוטיבציה לשרת בצה"ל. באופן, אישי, יש לי הרושם שהגידול המרשים בגיוסם של בני הציונות הדתית לשירות הצבאי המבצעי והעלייה הבולטת בשיעור השתתפותם של בני הציונות הדתית בשרשרת הפיקוד הקרבי הוא לצנינים בעיניהם ולרועץ בעיני שמאלנים, חילונים להכעיס ומכחישי יהדות לתיאבון.
ברור כי אין זה פוליטיקלי-קורקט לצאת בגלוי נגד שירותם של הדתיים הלאומיים בצה"ל בפיקוד ובקצונה הקרבית, ובוודאי שקצינים בכירים בצה"ל אינם יכולים לומר זאת בגלוי או לכתוב זאת במסמך. הפתרון הוא להשתמש ב"תרגיל פרוש" - משתמשים בטענה כאילו הדתיים פוגעים בשירות הנשים בצה"ל.
כצבא העם, צה"ל צריך להבין שהדרתו של הציבור הדתי-לאומי ודחייתו מתוך שורות הצבא הן בגדר מותרות. צה"ל הוא לא צבא צפון ת"א ושינקין אלא צבאם של בוגרי בני עקיבא, ישיבות ההסדר והמכינות, השומר הצעיר והנוער העובד והלומד. צה"ל שייך לישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות כמו גם לבית ברל וגבעת חביבה. צה"ל הוא של נשים וגברים, דתיים וחילונים. צה"ל שייך לכל מגוון אזרחי המדינה. זה כוחו. אמונתנו היא כי השירות בצה"ל הוא מצווה מן המובחר וכל חלק בעם חייב לתרום את חלקו בקיומו של צה"ל כצבאם של כל אזרחי המדינה.
"יוקם צבא חילוני וצבא דתי"
הניסיון השקוף והנואל לדחוק את הציונות הדתית מחוץ לגדודים הקרביים והצבאיים אל הנח"ל החרדי הוא ניסיון אנטי לאומי ואנטי ציוני להרחיק את הציונות הדתית מיחידות צה"ל בהן משרתים דתיים וחילונים כאחד. חמור מאד בעיני ששני קצינים בכירים, ראש אכ"א ויוהל"ן, מביעים השקפת עולם צרה, מצומצמת, חסרת אחריות ומוכנים לפגוע בעוצמתו של צה"ל על מזבח דעות בדלניות העוינות את הציונות הדתית, את רוח היהדות וההלכה.
צריך גם להסיר את מסכת הצביעות הגלומה בטענותיהם. מחד גיסא לא חוסכים כל מאמץ לבקר, בחריפות ובצדק, את תופעת ההשתמטות ההמונית של הציבור החרדי ושלצערי, הולכת לאחרונה ומתרחבת גם בשולי הציבור החילוני, ומאידך לפעול לצמצום והמאסת השירות בצה"ל על בני הציונות הדתית עד כדי ניסיון לסלקם מחוץ לגדר. בטענותיהם הם פונים דווקא לדרג הפיקודי הדתי ולא לחיילים הזוטרים. הדבר מצביע במופגן כי כוונתם לצמצם את כמות הקצינים הדתיים בצה"ל. זאת תוכניתם, שכנראה לא תתממש.
אם תתקבל גישתם של ראש אכ"א והיוהל"ן יוקמו למעשה שני צבאות נפרדים. צבא חילוני וצבא דתי. האם לכך הם חותרים? בימים אלה של "בין המצרים" - בין י"ז בתמוז בו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב בו נחרבו שני בתי המקדש, איבדנו את הריבונות בארץ והלכנו לגלות של 2000 שנה, בגלל שנאת חינם, מלחמת אחים, בדלנות ואי נכונות לקבל איש את רעהו. גם בדורנו, שנאת חינם עלולה לפגוע אנושות בעוצמתו של צה"ל. אני קורא להרבות באהבת חינם שתגביר את עוצמת הצבא ואת חוסנה של מדינת ישראל.