ארגוני הפשיעה עוברים בשנים האחרונות טלטלות קשות. הבוקר, עם היוודע דבר חיסולו של פרנסואה אבוטבול, האדם שהמשטרה ייחסה לו כי עמד בראש ארגון פשיעה אלים ומתוחכם, דומה כי האירוע הווה תזכורת לכך שגם חייהם של העבריינים בישראל, כבר אינם תענוג גדול. וזאת, בניגוד לתדמית התקשורתית שדבקה באורח החיים שלהם, וההאדרה המשונה של תרבות הפריקו-סלברטיאים שיצרה המדיה.
כיום, מאבקי דמים אלימים מאפיינים את היחסים בין הארגונים השונים. אבוטבול עצמו, מעבר לעובדה, שהיה מביט כל העת מעבר לכתפו, סיים זה עתה לרצות עונש מאסר בעניין שאין בינו ובין ארגוני הפשיעה, כל קשר. בקיצור, כבר לא כל כך משתלם להיות עבריין: זהו אורח חיים מסויט, של חיים כחיה נרדפת, ואנו בטוחים, שלו היו צריכים לבחור את הקריירה שלהם מחדש, היו הולכים מרביתם של מי שמוגדרים יעדים של יחידות המשטרה, ללמוד ראיית חשבון.
מנגד, החוק למלחמה בארגוני פשיעה, ייצר כלים חזקים בנוגע לראיות, כלים המקצרים את הדרך לשים יד על העומדים בראשי הארגון. הכלים האלו, מייתרים כיום את הצורך בהוכחה למעורבות ישירה של אנשי הארגון בביצוע עבירות, ובנוסף, עצם היותו של אדם מנהל או חבר ארגון, הפכו לעבירה פלילית עצמאית. מכוח החוק למלחמה בארגוני הפשיעה, הפגיעה המשמעותית כיום הנה בתזרים הכספים לארגונים, המשמשים ככוח המניע שלהם. כלי זה, חובר לכלים המשולבים בחוקים למלחמה בהלבנת הון, בעיקר שעה שארגונים אלה מבקשים כל העת להלבין את עסקיהם.
ישראל כבר לא גן עדן לפושעים
בשנים האחרונות, ניכרות הפניות משאבים רבים ליחידות שתחומי התמחותם מעקב שוטף ופעולות חשיפה של דפוסי העבודה והפעילות העסקית של ארגוני הפשיעה. באופן זה, מתבצעות האזנות בלתי פוסקות אחר תקשורת בין אנשי הארגונים, מעקבים צמודים אחר הפרסונות העיקריות ומעקב צמוד אחר נתיבי הכספים הזורמים לארגונים.
התוצאה היא שרבים מראשי הארגונים מצויים כיום במעצר או בחלופות מעצר בזמן שמשפטם מתנהל, כתוצאה מכתבי אישום בעבירות שונות. העבירות הן לאו דווקא עבירות השתייכות או ניהול ארגוני פשיעה, אלא אפילו עבירות תנועה.
אחרים, מרצים כיום עונשי מאסר כבדים, רכושם מחולט, וגם צעדיהם העסקיים הלגיטימיים נתקלים בקשיים והכבדות כל העת. באופן זה, נזכיר את המשמרת המשטרתית ההדוקה במסגרתה נדרשו סועדים במסעדות של משפחת אבוטבול בנתניה להציג תעודות זהות בכניסה למקום, באופן שהדיר רגליהם של סועדים רבים.
כאשר מוסיפים לכך את תופעת החיסולים הבלתי פוסקת בקרב אנשי הארגונים המתחרים זה בזה, ומכאן, שישראל כבר מזמן איננה גן העדן לארגוני פשיעה.
חשוב לבקר הכלים המשפטיים
ואולם, בצד המלחמה בפשיעה, מן הראוי לבחון כל העת את ההצדקה לשימוש בכלים המשפטיים מרחיקי הלכת למלחמה בארגוני פשיעה. שכן כלים אלה עשויים לעתים להפוך התנהגויות לא נורמטיביות, על אף חומרתן, לעבירות פליליות של ארגוני פשיעה.
לא כל התנהלות עסקית כושלת, ראויה להכתמה של פליליות מסוג זה, שכן החוק נועד להלחם בארגונים בהם מצוי יסוד מאורגן ואלים באופן קיצוני, הנוקט באמצעי משמעת קשים כנגד חבריו ומסב נזקים אנטי חברתיים קיצוניים לחברה.
דומה כי בתי המשפט ייאלצו בשנים הקרובות להתמודד עם הצורך ליצור אבחנה בין התנהלות פלילית, לבין התנהלות בעלת יסוד קיצוני של ארגון פשיעה. החקיקה הנוכחית, אינה יוצרת עדיין הבדל זה. כלומר, עלינו לזכור כל העת, בעבור מה ומי נועדו החוקים מרחיקי הלכת של המאבק בארגוני הפשיעה.
עורכי הדין אורון שוורץ ויוגב נרקיס הינם ראשי הקליניקה לפרקטיקה סניגוריאלית בקריה האקדמית אונו