"לכל פעולה יש תגובה שווה לה בעוצמתה". את החוק הזה גילה אייזיק ניוטון לפני שנים רבות, אולם עד רגע זה לא מבינים אותו תושבי עזה, חרף מצבם הטרגי ה"מלופף" בייאוש. וגם לא ישראל, חרף ניסיונה הרב. יש לה פוליטיקאים, אנשי רוח, הוגי דעות ומפקדים בכירים. מוזרה העובדה שהיא אינה מבינה את החוק של ניוטון, הלא כן?
בעזה הגיעה רמת הייאוש אפילו לבעלי ההון והכוח. הם זועמים על המצב הנכפה על הרצועה, על המצור והסגר. המצב נהיה לא הוגן ברצועה. לכל מי שגר בה אין מים, אין חשמל, אין מוצרי יסוד, אין מעברים, ואין ואין ואין! עד מתי יימשך העונש הקולקטיבי הזה, הקיים מאז 1948? המדיניות הישראלית לא תניב שום פרי מהדרך בה נוהגת, גם אם תמשיך בה עד שנת 2033.
איני חושב שיש עוד מקום בעולם בו מדינה חכמה מרוצה מכך ששכניה סובלים מאוד, בעוד שהיא, הגורמת לסבלם, מודעת היטב כי לשכניה אין הנהגה נוכחית שולטת המסוגלת לדאוג לאינטרסים של אזרחיה ולשמור על חייהם. מדינה חכמה מודעת היטב לעובדה שהאינטרס שלה הוא לשמור על שכניה, משום שהם שכניה.
מדינה חכמה אינה מסוגלת לישון כששכניה סובלים, אלא אם כן מדובר במדינה סדיסטית. אם היא אכן כזאת, עליה לצפות לתגובה במוקדם או במאוחר, משום שאנחנו השכנים ואנו מסוגלים לראות אתכם מהעבר השני של החלון.