כניסתו הצפויה של הנשיא לשעבר משה קצב לכלא בעקבות הרשעתו בעבירות המין שיוחסו לו, מעלה תהייה בנוגע לאופן התמודדותו עם המאסר והשלכותיו על חייו.
במסגרת מחקר דוקטוראט שביצעתי, ראיינתי גברים אסירים מבתי הכלא איילון ומעשיהו שהורשעו בעבירות מין שונות והממצאים היו מפתיעים: רוב המשתתפים דיווחו על תהליך של שינוי ושיקום שהם החלו לחוות דווקא בעקבות משבר הכליאה שחוו עם כניסתם לכלא. ממצאים אלה עשויים ללמד על הצפוי והאפשרי בהקשר זה גם לגבי משה קצב.
בניגוד להתייחסות המשפטית והחברתית השלילית הרווחת כיום כלפי עברייני מין, המדיניות הרשמית של בתי הסוהר ברוב מדינות המערב ובכללן ישראל, השתנתה לחיוב. שינוי זה מתבטא בהשמתם באגפים נפרדים במטרה להגן עליהם מפני התנכלויות של אסירים אחרים, ובעיצוב תוכניות טיפול ייעודיות עבורם. מצב זה עשוי להקל על משבר הכליאה הצפוי לקצב ולדומיו, אולם תנאים אלה אינם מספיקים ליצירת שינוי ושיקום אמיתי.
הדרישה הראשונית מעבריין שמבקש להשתקם ולהיכלל בתוכנית טיפול, היא לקחת אחריות ולהביע חרטה על פשעיו. אולם כמו רוב שאר העבריינים, גם עברייני מין נוטים להכחיש את עבירותיהם, בעיקר בשלבים הראשונים של ההליך המשפטי והמאסר שלהם.
הכחשה זו משמשת עבורם להגנה על הדימוי העצמי והחברתי שלהם, לאור הגינוי והביוש הצפויים להם, אולם היא גם טומנת בחובה הימנעות מהכרה במעשיהם הפוגעניים ובהשלכותיהם, בעיקר על חיי קורבנותיהם.
חשבון נפש
הדבר נכון בעיקר ביחס לאסירים מרקע נורמטיבי יחסית, שלפי דיווחיהם ניהלו אורח חיים "כפול וסודי" לצד זה שהפגינו כלפי חוץ, אשר התבטא בבגידות, שקרים, מניפולציות והסוואות, שפעמים רבות שימשו להעלאת הריגוש שלהם ממעשיהם.
כאמור, רוב האסירים דיווחו על שינוי חיובי שהם חווים בין כותלי הכלא, שינוי שהתרחש אצלם בשלבים שונים של מאסרם, אולם התהליך היה דומה אצל כולם.
תהליך זה כלל עשיית חשבון נפש עצמי (המאסר מאפשר הרי זמן פנוי למחשבה ולהתבוננות עצמית), שהוביל אותם להכיר בבעיותיהם ומתוך כך לרצות לטפל בעצמם ולשנות את דרך חייהם.
אולם השינוי לא נבע רק מתוכם ופעמים רבות ניעור והואץ בזכות הקבלה, התמיכה והעידוד של "אחרים משמעותיים" בחייהם ובראשם בת הזוג, הורים ומטפלים ("מישהו שהאמין בי"). יצוין כי אין מדובר בקבלה ללא תנאי, אלא כזאת הטומנת בחובה דרישה להשתנות (למשל, ללכת לטיפול).
גילה: האישה שלצדו כל הדרך
בהקשר של קצב, נראה כי התמיכה של אשתו גילה מתבטאת בקבלה ללא תנאי שלו, על כל פגמיו והכחשותיו, אשר אינה מובילה לשינוי ואף עלולה לחזק את נטיותיו השליליות.
מכאן, שכניסה לכלא יכולה להוות עבור העבריין הזדמנות לשינוי דרך חייו, שמקורו מחד בהצבת גבולות חזקים המונעים את המשך מעשיו השליליים (הכליאה), לצד קבלה אנושית שלו הכוללת מרכיבים של סליחה ביחס למעשיו השליליים בעבר, לצד אמונה ביכולתו להשתנות ומתן אפשרויות לעשיית השינוי הנדרש.
הכותבת היא ד"ר לקרימינולוגיה, מרצה במחלקות לקרימינולוגיה של המכללה האקדמית עמק יזרעאל ובמכללה האקדמית אשקלון.