מה עושה אזרח התומך בנישואים אזרחיים, בחופש דת ומדת, בכך שזוגות חד מיניים יוכלו להינשא, ללדת ולאמץ ילדים, חושב שהפללתם של משתמשים בסמים היא מדיניות שנכשלה, שחושב שלהיות "חברתי" משמעותו לדאוג לתחרות במשק ולהיאבק כנגד גורמי כוח החונקים תחרות, אבל באותה עת מאמין שאנו זקוקים לצבא חזק, שאנחנו חיים באזור שאין בו רחמים לחלש ושאין לו אשליות לגבי שכנינו? האם יש לאדם כזה בית פוליטי? האם נותר עוד מקום לציונות ניצית, ביטחונית וליברלית?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בעבר הייתה הציונות הליברלית הדרך להתנגד למפא"י ולהסתדרות ולשליטתם הריכוזית בכלכלה ובחברה בישראל. חלק ניכר ממשנתה מומש בשנות השמונים ותשעים, בין אם מכורח ובין אם מאידיאולוגיה ויורשיה נבלעו במפלגה שהפכה יותר לאומית ואף לאומנית, יותר דתית ופחות סובלנית.
במקביל, במפלגת העבודה ויתרו על היומרה שלפחות הייתה למפא"י לבנות כלכלה וחברה צודקות למען כלל הציבור, וה"חברתיות" שלהם הצטמצמה להגנה על מספר וועדים גדולים ומונופולים המוגנים על ידי ההסתדרות, לטובת חלק מהציבור הישראלי שעדיין נהנה מהחיים בחסותם, על חשבון ציבור הולך וגדל שאינו שייך למוקדי כוח אלה ומשלם בכך בחיים שאין בהם תעסוקה מובטחת ולא פנסיה נוחה.
כשכבר יש מפלגה ליברלית העושה כמיטב יכולתה להגן על חירויות הפרט, זה בא כחלק מחבילה הממשיכה לטעון לאשמתה של ישראל להיעדר שלום, אחריותה לכיבוש, ואינה מסוגלת לרגע להכיר בכך שלפלסטינים ולערבים אחריות למצבם.
מחפשים בית פוליטי
לאן יפנה אם כן הביטחוניסט הליברלי? היכן ביתו של ציוני שאינו שותף להלקאה העצמית שפשתה בשמאל ובכל זאת יש בו שאט נפש מהדיבורים החשוכים על מיעוטים המתקיימים בימין? מה יעשה נץ חילוני שחושב שלעם היהודי זכות לריבונות משלו בארץ ישראל, אבל רואה זאת כזכות היסטורית, ולא משיחית ודתית? גם אם אין רבים כאלה, גם להם מגיע בית פוליטי.
לאחרונה כתב לי בחור צעיר כי לאחר שבמשך שנים הוא "נחבט" בין השקפותיו הפוליטיות הציוניות, הניציות והביטחוניות ובין השקפותיו ההומניות, הוא מצא בדרכי בית פוליטי. הוא קרא לעצמו "ציוני ליברלי" וסיפר כי הוא מרגיש כי "כעת איני צריך לוותר על אחד מערכיי".
בחור זה סייע לי לתת שם לעמדותיי והסבר לתחושתי כבר כמה שנים שאיני מוצאת עוד בית בשמאל שהפך להיות "ישראל אשמה תמיד" בתחום המדיני ו"חברתי למחוברים" בתחום הכלכלי, אבל גם לא בימין המשיחי והדתי והלא סובלני. בזכותו הבנתי שאני "ציונית ליברלית". בזכותו הבנתי שכבר הגעתי הביתה, לבית פוליטי בו איני צריכה לוותר על אחד מערכיי כדי להשתייך.
ח"כ ד"ר עינת וילף ממפלגת העצמאות היא יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט