בחירתו של נשיא חדש במצרים, איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי, גורמת באופן טבעי לכל ישראלי, לכל פרשן, לכל מנהיג, לדבר על הסכנה, על החושך, על האסלאם. ובצדק. לישראל יש הרבה ממש לחשוש: המדינה החשובה ביותר, הראשונה שעשתה שלום עם ישראל, נמצאת כיום לכאורה בשליטה של האחים המוסלמים. מדובר בתנועה שמתנגדת לישראל, התנגדה להסכם השלום ויש לה מטרות אסלאמיות רחבות.
הצטרפו לדף הפייסבוק של אודי סגל
אבל צריך להסתכל גם על עוד צד אחד, לא פחות חשוב: מה ישראל יכולה לעשות? וגם על כך שבצד כל הסכנות יש גם הזדמנויות. נכון, נשיא מהאחים המוסלמים זו לא בשורה טובה וצריך לדאוג שישמר את תהליך השלום. מצד שני, צריך לראות איזה נשיא הוא. מדובר בנשיא שנכנס למדינה שצריכה לפרנס את עצמה, כאשר שלושת המקורות העיקריים שלה הם השקעות זרות, תמיכה אמריקנית ותיירות. אף אחד משלוש הרגליים הכלכליות האלה לא יכולה להתקיים אם הנשיא הזה יבעט בעיטה גסה בהסכם השלום עם ישראל. לכן, ההערכה היא כי הוא ישמר אותו כשלום קר, אך צריך להיערך לכל מצב.
מה המשמעות שנשיא, איש האחים המוסלמים, מכבד שלום עם ישראל? יכול להיות שיצטרך לבלוע הרבה צפרדעים אסלאמיות ירוקות כדי להגיד את זה, אל בעצם העובדה שנשיא מצרי חדש מקיים את הסכם השלום עם ישראל בתור בחירה אסטרטגית שלו - לא כטובה לישראלים - מכשירה את המהלך הזה לעיני קהל גדול של מוסלמים בעולם המוסלמי, מוסלמים אדוקים שהולכים אולי והופכים להיות אדוקים יותר בשנים האחרונות.
ביקור פוטין בישראל כמשל
יותר מזה, הקשר של מורסי לחמאס: מצד אחד בעיה - ישראל לא יכולה ללכת למבצעים דוגמת "עופרת יצוקה" בלי לחשוב פעמיים. מצד שני, היכולת שלו להשפיע עליהם והאינטרס שיהיה שקט גם שם וגם בסיני יכול להיות מנוף יותר חזק ממה שהיה לנשיא מובארק על החמאס. יש הרבה מאוד סכנות, יש הרבה מאוד אי ודאות אבל יש גם הזדמנויות.
המשל של מצרים הוא ביקורו של הנשיא פוטין כאן בארץ. הנשיא פוטין באופן מסורתי מוביל מדיניות של מדינה שהיא פרו-ערבית במשך שנים. כל מה שארה"ב עושה, רוסיה עושה להפך. כך גם בעניינים האסטרטגיים של ישראל: רוסיה תמכה בכך שהפלסטינים יכריזו באופן חד צדדי על מדינה. היא המשיכה להעביר נשק לסוריה ועדיין מעבירה, למרות שהוא זלג לחיזבאללה. היא לא הלכה כל הדרך נגד אירן ואפילו סיפקה לה בזמנו כור שהיה אמור לספק חשמל בבושאר. הרבה מאוד דברים שישראל לא אהבה.
אבל הקשר של ישראל עם רוסיה, כולל הביקור הנוכחי שפורט על הנימים הרגשיים, הוא מחויב המציאות. איך מתמודדים בכלים מדיניים ריאליים עם המציאות הזאת? איך מסיטים את העמדות המובנות האלה של פוטין לכיוונים ישראליים? כך בוטלה עסקת ה-S300 לאירן, כך אולי גם רוסיה תתגייס למאמץ האמריקני לבלום את אירן ואולי אפילו תהיה חלק מהמהלך להדחתו של אסד, בן בריתה, במינימום נזק לישראל. באותה דרך שבה אנחנו מתנהגים עם פוטין, כלומר בכבוד, בזהירות ועם הרבה מאוד חשש, כך צריך להתנהל גם עם נשיאה החדש של מצרים מאתמול - מוחמד מורסי.