לפני שנים קראתי את "סוכנות הבילוש מס' 1" ושם הכרתי את מא ראמוצווה-פרשס, הבלשית הראשונה בבוצוואנה שבאפריקה. הספר הראשון והמוצלח הניב סדרה נפלאה (חמישה ספרים תורגמו לעברית) על בלשית לא קונבנציונלית שמטפלת בבעיות החיים של לקוחותיה ופותרת את התסבוכות אליהן הם נכנסים.
כך היה באפריקה. והנה גם בסין נולדה בלשית ראשונה. אם בבוצוואנה, שהיא מדינה דמוקרטית יחסית לאפריקה, מותר לפרשס להיות בלשית והגבות היחידות שמתרוממות שייכות לגברים מיושנים, הרי שהבלשית שלנו בסין - מיי וואנג - נאלצת להסתיר את עיסוקה כי הוא אסור על פי חוק, ודווקא מסביבתה היא זוכה לתמיכה.
המשותף לשני הספרים הוא שאין כאן ממש תעלומה שסביבה בנוי הספר. הבלשיות הן הגיבורות האמיתיות. דרך עיניהן אנחנו לומדים להכיר את חיי היומיום המתישים והעייפים, את התענוגות הקטנים של החיים, על כמה מערכות יחסים מסובכות, בכל מקום - גם באפריקה וגם בסין.
יותר רומן מספר בלשים
מיי וואנג עוזבת את עבודתה הבטוחה במשרד ממשלתי ומסרבת להיכנע למוסכמות ולאנשים שרוצים שתתחתן כבר. היא סובלת בשקט את אמה, שמעדיפה את אחותה על פניה, ושומרת בבטנה את הסוד המשפחתי הכי כואב בעולם. ובדרך צריך גם איזושהי תעלומה, לא? אז הפעם מדובר בחותם מסתורי - חפץ עתיק ויקר ערך, שנעלם במהפכת התרבות ועכשיו שוב מתגלות עקבותיו.
את הספר כתבה דיאן וויי ליאנג, שנולדה בסין בשנת 1966 - השנה שבה פרצה מהפכת התרבות - אך בעקבות השתתפותה בהפגנות הסטודנטים בכיכר טיאן-אן-מן היא נאלצה לעזוב את סין. "אשת הסוד מבייג'ינג" הוא יותר רומן מספר בלשים ויש בו יותר כאב ועצב ממסתורין ומתח. זהו ספר מתוק וקטן שלא בטוח שיגרום לכם לרצות לבקר בסין, אך אם פעם כבר טיילתם שם, הוא יזכיר לכם רגעים קסומים.