רעד עבר בגוו רבים מאתנו לשמע החדשות ביום שלישי בבוקר אודות ממשלת האחדות שקמה לה באישון ליל. התחושה הברורה שלקחו לנו את המדינה העלתה בי, בעל כורחי, מחשבות על תקופות אפלות בהיסטוריה האנושית.
פתאום, המחאה שמתארגנת לקראת מוצאי שבת הקרוב נראית לי קצת נאיבית מול בולדוזר של 94 חברי קואליציה שצוחקים לנו בפנים. אם הייתי מדברת על הבמה במוצאי שבת הקרובה בכיכר רבין, הייתי קוראת לראשי המדינה שלי לקרוא את פרשת השבוע. זה נכון שביבי ומופז בקואליציה עם ש"ס ויהדות התורה, אבל זה לא אומר שהם מתפלפלים יחד בחידושי תורה, נכון?
אם הם היו מציצים בפרשת בהר, הם היו נפגשים עם שניים מהאלמנטים המקסימים בתרבות שלנו- שמיטה ויובל: אחת לשבע שנים מצווה בעל חלקת האדמה "לשמוט" את השדה או את הפרדס, לא לעבד אותם ולעשותם הפקר מוחלט כך שהעבד, האמה, השכיר והתושב יוכלו להלך בה בחופשיות ולקחת מכל הבא ליד.
גם לבעלות יש גבולות
במשך שנה שלמה בעל הבית אינו מורשה לממש את בעלותו על אדמתו; הוא מביט בה מנגד ומשלים עם ההבנה שהיא לא לגמרי שלו.
בחברה קפיטליסטית כמו זו שלנו זה נראה ממש הזוי ובפועל, זהו אכן נוהל כמעט בלתי אפשרי למימוש - גם אלו המתיימרים לקיים את שנת השמיטה בימינו מוצאים דרכים יצירתיות לעקוף אותה.
אבל ניתן להתבונן בעיקרון העומד מאחורי הציווי הזה ובמסר החברתי שלו: בעל הנחלה מקבל תזכורת כי יש גבול לשליטה שלו עליה. משאבי הטבע לעולם לא יהיו קניינו הפרטי והוא אינו יכול לעשות בהם כרצונו. גם לבעלות יש גבולות.
העיקרון המהפכני הזה מתעצם פי כמה בשנת היובל: לאחר שבע שמיטות, ביום כיפור של שנת החמישים, חוזרות כל האדמות אל בעליהן המקוריים מזמן חלוקת הארץ: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג).
התודעה הבסיסית של האדם היושב על אדמתו שהוא לעולם יהיה בה גר ותושב זמני ויום יבוא והוא ייפרד ממנה. התובנה הזו, ששום דבר אינו לנצח, עשויה להיות רלוונטית לא רק לרכוש אלא גם לתפקיד, למערכות יחסים ולנסיבות חיים, להשפיע על פועלו של האדם, ולסגל לו צניעות, מידתיות והקשבה.
וזה בדיוק מה שחסר לכם, אדוני ראש הממשלה ושריה נטולי התיקים: שכחתם שאתם זמניים, שאינכם בעלי הבית. ובתור שכאלה, אינכם יכולים לעשות בו כרצונכם. זוהי מהותה של הדמוקרטיה.
ההיאחזות של נתניהו בשלטון והפחד שלו מפני בחירות, הוא ההפך הגמור ממה שהתרבות שלנו מסמנת דרך השמיטה והיובל ועידודה אותנו להשתחרר מהתלות בחומר. כשמשחררים את האחיזה בחומר - השפע מגיע. אז זו הסיסמה שלי להפגנה במוצאי שבת : שחררו, כי המדינה הזו איננה רכושכם הפרטי.
טובה בירנבאום היא מורה בישיבה החילונית בינה