ההשוואה הכי הולמת שאני יכולה למצוא לספר מתח טוב , זה לסטייק טוב (ואני כבר מבקשת סליחה מראש מכל חבריי הצמחוניים). שניהם צריכים להיות עסיסיים, עשויים במידה הנכונה - לא יותר מדי דם, אבל גם לא צמיגיים ויבשים. שלא תצטרכו ללעוס יותר מדי, שלא יתקע לכם שאריות בין השיניים ובמיוחד שאחרי שתסיימו אותו - תרגישו מדושנים, רגועים ומבסוטים.
"קר כקרח" של דיוויד באלדאצ'י עונה על כל הקריטריונים האלה. זהו ספרו ה-11 של באלדאצ'י (והשלישי בסדרת "מועדון הגמל"). מי שקרא את ספריו יודע שיש ביניהם כמה מצוינים וכמה בינוניים, אין ספק ש"קר כקרח" שייך לסוג הראשון.
שני סיפורים מתרחשים במקביל - אנבל קונרוי מבצעת תרגיל עוקץ מתוחכם וגורמת לבעל קזינו מאטלנטיק סיטי להיפרד מ-40 מיליון דולר. כמובן שהתרמית הזאת לא עוברת בשקט והיא נמלטת על נפשה, נעזרת באוליבר סטון ובשאר חברי "מועדון הגמל", קבוצה סודית ששמה לה למטרה להשגיח מקרוב על המנהיגים בוושינגטון.
מי הטוב ומי הרע?
בעלילה המקבילה אנחנו זוכים להכיר את הארי פין, בעל אוהב ואב מסור, בשנות ה-30 לחייו, שאחרי שהוא הולך עם ילדיו למשחקי בייסבול, הצגות בית ספר ושיעורי שחייה, הוא יוצא למסע רצח מחושב שמוביל אל אותו אוליבר סטון.
בתחילת הספר אנחנו עוקבים אחרי שתי העלילות במקביל, מחפשים סימנים מוקדמים שיעידו על הצטלבותן, לא בטוחים עדיין למי מהדמויות להיקשר, כי הגבול בין "טוב" ל"רע" הרבה פעמים מטושטש ולא ברור.
הסיבה שאני אוהבת ספרים שמתפרסמים כסדרה היא שברוב המקרים הגיבורים האמיתיים נשארים איתנו גם לספר הבא. נתון זה מבטיח שלוות נפש לאנשים כמוני, שנוהגים להתאהב בדמויות ולהישאר אחר כך שבורי לב במשך שבועות, לאחר שהסופר החליט להרוג את הדמות הראשית שנייה לפני שהיא מגיעה לארץ המובטחת.
מותחן מלא בהפתעות
"קר כקרח" מצטיין גם בגלל שהוא לא צפוי, לא במובן המבהיל, אלא בגלל שהוא משאיר את הקוראים במתח עד הסוף (ובמקרה הזה גם אחרי הסוף...). הרוצחים ידועים לנו מראש, החלוקה בין המחנות ברורה, הדמויות לא הופכות את עורן, ובכל זאת - הספר שומר על קו מתח מלא הפתעות.
ספר מצוין לסוף שבוע של התרגעות, לחופשה בחו"ל, לאחר צהריים שקט. מתאים מאוד להיות הספר שאחרי הספר "הרציני והכבד", כי הוא מאפשר מנוחה לראש ולנפש, בלי לפגוע באינטליגנציה.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il