מחמוד אחמדינג'אד יפנה בקרוב את מקומו לאחד מבין שישה מועמדים שקיבלו זה מכבר את חותמת הכשרות של מועצת שומרי החוקה, הגוף העליון המאשר או פוסל את המתמודדים בבחירות, כנהוג ברפובליקה האיסאלמית.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אף לא אחד מהם מנהיג או נציג בכיר של זרם האופוזיציה הרפורמיסטי, הנרדף באירן בשנים האחרונות עקב הביקורת הגוברת מצידו על בכירי המשטר ודרישתו הבלתי מתפשרת לבצע שינויים מהותיים במערכת הפוליטית האירנית האולטרה-שמרנית - דרישה שהובילה לא אחת להפגנות בחוצות הערים בתקופת הכהונה השנייה והאחרונה של אחמדינג'אד.
העובדה שמנהיגי האופוזיציה נשארים הפעם מחוץ למשחק הבחירות אינה מנותקת ממה שקרה בבחירות הקודמות, ב-2009. בחירות בהן התמודד והפסיד, לפי התוצאות הרשמיות, מנהיג האופוזיציה מיר חוסיין מוסאווי. אז, במשך כמה ימים, יצאו אלפי מפגינים זועמים לרחובות הערים הגדולות על רקע טענות לזיופי קולות.
אז, הזעם הוכל על ידי המשטר באגרוף פלדה. השבוע, ארבע שנים אחרי המאורעות הזכורים הללו, המתמודדים בבחירות הם ברובם שמרנים החוסים בצילו של המנהיג העליון, חמינאי, ואין בהם מי שמערער על סמכותו. מעין שומרי סף הנחוצים למנהיג העליון כדי לבלום זעזועים מבית ולשרת את מדיניות החוץ שהוא מתווה.
מנהיג ללא עוררין
אמנם יש בין המתמודדים מי שמדבר על הצורך ברפורמה, במיוחד האייתולה רוחאני, שעשוי לזכות בשל כך בתמיכת חלק מהאופוזיציה, אולם, המשותף לרשימת המועמדים הנוכחית הוא שאף אחד מהם לא מאיים לפתוח חזית נגד המנהיג ובכירי משטרו.
כולם נזהרים שלא לחרוג בדבריהם מגבולות המקובל, על פי המנהיג חמינאי, ומשום כך הבחירות הללו לא יוצרות הזדמנות ממשית לשינוי מדיניות, אלא מגדילות את הסיכויים שדפוסי המדיניות האירנית שהתגבשו בשנים האחרונות בתחום הפנים ובתחום החוץ, רק ילכו ויתקבעו.
אבל למרות הצפי ל"עוד ממה שכבר הורגלנו בו", מערכת הבחירות הזו מעוררת עניין. אירן, כמובן, איננה דמוקרטיה, אך גם לא מדינה ריכוזית. יש בה מגוון דעות וכן חילוקי דעות בין אנשי המשטר, ואלה יוצאים עכשיו החוצה, במסגרת תעמולת הבחירות, על רקע המשבר הכלכלי הקשה שספגה המדינה לאחר הטלת הסנקציות הבינלאומיות על תכניתה הגרעינית.
ההתלבטות שבה ועולה בקרב השמרנים עצמם - עד כמה יהיה זה נכון להמשיך ולדבוק במדיניות החוץ הנוכחית, ומהם הגבולות הסבירים של השינוי וההתאמה לנעשה בזירה הבינלאומית למהלכים המכוונים כלפי אירן ונגדה.
יש גם כמה דברים מעניינים שמתגלים כאשר עוברים על רשימת המועמדים ושומעים את מה שיש להם להציע לבוחר.
המועמד חסן רוחאני
הבולט בחבורת המועמדים בקו המתון-לכאורה-רפורמיסטי שלו, הוא, כאמור, האייתולה רוחאני. דווקא מי שהיה בעשור הקודם נציגו של חמינאי במועצה לביטחון לאומי ובשיחות הגרעין עם מעצמות המערב. רוחאני מבטיח כי אם ייבחר, יהיה באירן יותר חופש ביטוי ופחות דיכוי פוליטי.
מעבר לקריצה הזו לכיוון הרפורמיסטים, הוא מציג גם טון פרגמטי ביחס למערב. רוחאני מזהה את משבר הגרעין כבעיה אקוטית, ועל כן צריך, לשיטתו, לצעוד קדימה לעבר הצעות המערב, לא לפסוע לאחור. ספק רב אם די בדברים האלה, וברקע הפוליטי, שלו כדי לגייס את שיעור התמיכה הנדרש לניצחון בבחירות, ועוד יותר מכך - ספק אם עצותיו המתונות ייפלו על אוזניים קשובות בקרב מקבלי ההחלטות בצמרת המשטר.
המועמד סעיד ג'לילי
ברשימת המועמדים כלול גם מי שמנהל כיום את המשא ומתן על תכנית הגרעין. ג'לילי מוצג בתקשורת האירנית כמועמד המועדף על המנהיג העליון חמינאי. הוא הצעיר בחבורה, בן 48, ויש הטוענים כי הוא חסר ניסיון פוליטי.
עמדותיו, אכן, קרובות מאוד לאלו המשמיע המנהיג חמינאי, ובעניין הגרעיני הוא מציג במסגרת מסע הבחירות שלו קו נוקשה מאוד המתנגד לוויתורים.
המועמדים הנוספים
לפי הסקרים האחרונים, בין המתמודדים מהמחנה השמרני מוביל ראש עיריית טהראן, מוחמד באקר קאליבאף, ששימש בעבר כיועצו של המנהיג חמינאי, ועוד קודם לכן כיהן בשורה של תפקידים בכירים במשטר, ביניהם מפקד חיל האוויר.
כמוהו, גם שאר המועמדים, יועץ המנהיג לענייני חוץ עלי אכבר ולאיתי, מזכיר המועצה לקביעת האינטרסים של המשטר מוחסן ריזאי והמועמד העצמאי מוחמד רראזי - כולם נאמנים מובהקים של המנהיג העליון, או שאינם חברים בחוגים פוליטיים המתחרים בהשפעתו.
דרוש ביצועיסט
בנושא הגרעין, כולם מסכימים כי אין לשנות את תכנית הגרעין מיסודה ואין להיכנע לתכתיבים וללחצים המגיעים מבחוץ, אך יש לנהל משא ומתן עם המערב ללא ויתור עקרוני על זכויותיה של אירן לפתח אנרגיה אטומית. השוני בין המועמדים הוא רק בפרשנות שמגבה את העמדה הזו ובהשלכות המדיניות שהם גוזרים ממנה.
אם כן, איש ביצוע ולא איש נאום, נשיא שיעורר פחות פרובוקציות וימשוך פחות אש, זה מי שצפוי לתפוס בקרוב את מקומו של אחמדינג'אד, שיחסיו הטעונים עם המנהיג העליון חמינאי עוררו לא פעם משבר פוליטי או דיפלומטי. זה הצורך שהגדיר לעצמו המשטר כרגע, בין היתר כדי למזער את הנזקים שגרמו יחסי הציבור הבעייתיים של אחמדינג'אד לתכנית הגרעין - ובכך לאפשר לצנטריפוגות להעשרת הדלק הגרעיני להמשיך להסתובב.
מי המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר? קשה להעריך. בטהרן סבורים כי אף אחד מהם לא יזכה ברוב הדרוש כדי לנצח בסיבוב הראשון של הבחירות שיתקיים בסוף השבוע, ועל כן יידרש סיבוב נוסף להכרעה.