כמה מדינות ערביות – ובראשן מצרים – קיבלו לידיהן תוכנית חדשה של הרשות הפלסטינית לשיקום רצועת עזה, בהשקעה כוללת של כ-31 מיליארד דולרים. על בסיס הצעה זו, אמורות מדינות המפרץ יחד עם מצרים לגבש בסיום הפסגה הערבית שתתכנס בקהיר ב-27 בחודש הצעה נגדית לתוכנית ה"פינוי-בינוי" שהציג הנשיא טראמפ.
מקורות בכירים ברמאללה אומרים כי על פי התוכנית הפלסטינית שגיבש ראש הממשלה מוחמד מוסטפא, מתוכננים שלושה שלבים, והם יימשכו עד סוף העשור הנוכחי. בשלב הראשון מדובר על הקלת מצב האוכלוסייה בעלות של 3.5 מיליארד דולר. בשלב השני מדובר על שיקום בעלות של 7.8 מיליארד דולר ובשלב השלישי – 19.6 מיליארד דולר להשלמת שיקום הרצועה ולפיתוחה.
לפי התוכנית השאפתנית הזו, שעיבדו צוותים מטעמו של אבו מאזן, יוקמו בעזה נמל עמוק-מים, רשתות תחבורה מהירות, מתקנים של אנרגיה מתחדשת וכן מערכות בריאות וחינוך מתקדמות. לפי ההצעה, המאמץ כולו ינוהל בידי "סוכנות השיקום של עזה" שתיעזר בקרן של המדינות התורמות. היעד הוא להביא לצמיחה כלכלית של 10% בשנה, מ-2030 ועד 2050.
מותר להתייחס לתוכנית הזאת כאל הזיית סרק שמשקפת אך ורק את המאוויים של אבו מאזן, אך לא את יכולותיה של הרשות הפלסטינית. האמריקנים מסופקים מאוד לגבי ההיתכנות של התוכנית כפי שהוצגה להם ברמאללה, אבל בוושינגטון הוחלט להמתין לפסגה הערבית שכן הובטח להם שראשי מדינות ערב יבצעו שני מהלכים בעלי משמעות גדולה: הצגת יוזמת שלום ערבית חדשה שתחליף את יוזמת השלום הערבית המפורסמת מ-2002 וכן תוכנית כל-ערבית לפתרון העתידי ברצועת עזה.
אין שום ביטחון שאכן יצאו לפועל כבר עכשיו שני המהלכים הללו, משום שיש מחלוקות מאחורי הקלעים בין המנהיגים הערביים. כך, למשל, מתנגדת איחוד האמירויות לפסילה מלאה של התוכנית שהציג טראמפ להעברת 1.8 מיליון עזתים למדינות אחרות ודורשת שיודגש כי ההתנגדות נוגעת רק למקרה שבו העברת האוכלוסייה תיעשה בכפייה ולא מרצון. הסעודים, למשל, מפקפקים ביכולתה של הרשות הפלסטינית לממש את התוכנית שהוצגה להם ועדיין ממאנים להעביר כספים לקופתו של אבו מאזן.
השאלה העיקרית שעל הפרק היא אם רוצות מדינות ערב, ואף יכולות, להציג חזון בר-ביצוע לסילוק חמאס מן השליטה ברצועה. לצורך זה, יידרשו לא רק חברות אבטחה אמריקניות, שעד כה נמנע חמאס מלתקוף, אלא כוחות חמושים ערביים שיהיו מוכנים להתמודד עם שאריות גדודים של חמאס במקרה הצורך. איש אינו סומך על יחידות של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לאחר ששני הגדודים המובחרים שלהם – גדוד 9 וגדוד 101 – נתנו תצוגה עלובה כשניסו לכתר את מחנה הפליטים בג'נין בלא להשיג הכרעה.
כפי שאמר עבדאללה מלך ירדן בבית הלבן השבוע, התפקיד העיקרי חייב להיות של מצרים, בעוד המימון יבוא מן המפרץ. אולם המצרים, אף שנפשם חושקת בסילוק החמאס משכנותם, אינם נלהבים לקחת אחריות ולו גם חלקית על הרצועה. כך גם הסעודים. האמירותים, בעזרתו של מוחמד דחלאן שמתגורר באבו דאבי – מוכנים לעשות יותר, אבל בשום פנים לא לבדם ובלא שתיערך רפורמה אמיתית ברשות הפלסטינית.
התוצאה: לישראל אין תוכנית – רק רעיונות בוסר, לרשות הפלסטינית אין אשראי, למצרים אין חשק, ולסעודים חשוב יותר להשקיע בסוריה ולמשוך את הממשל החדש בדמשק לצידם. שעל כן, הסיכוי של העזתים ושל כל מי שצופה בהם לבנות מחדש את הרצועה עודנו רחוק מאוד.