הדרג המדיני, הדרג הצבאי, הפרשנים הצבאיים ורוב הציבור מסתכלים על הנעשה סביבם דרך פריזמה צרת-רואי. בשל קוצר ראותם, הם אינם רואים את המרחב סביבם ולא נכנסים לעובי הקורה; הם אינם קוראים נכון את מפת ההתרחשויות ברמה המערכתית והאסטרטגית. דעתם נתונה בזיהוי הצלחות וכישלונות כמטוטלת המתנועעת הלוך ושוב בקצב קבוע. הם שמחים כשהם מצליחים ועצובים כשהם נכשלים, אבל אינם מבינים את התהליכים שמתרחשים בהווה וגם אינם צופים אל פני העתיד.
גם לאחר ההצלחות הגדולות של צה"ל (התפוצצות הזימוניות [= ביפרים], חיסול נסראללה וחבר מרעיו, השמדת אמצעי לחימה רבים של חיזבאללה על ידי מטוסינו) – תהליך הובלתה של מדינת ישראל בימים אלו הוא רע ומר. החלשת חיזבאללה, הריגת סינוואר ופעולות "מגלן" הביאו לעם ישראל ששון ושמחה, והרגשה שאנחנו מנצחים את המלחמה. אבל לו היו מנהיגינו בוחנים את המצב לאשורו, היו מוצאים שאף שהיו לנו הצלחות גדולות – הן לא השפיעו על שינוי הכיוון לעבר ניצחון במלחמה. ההפך הוא הנכון, לא הכרענו לא את חמאס (ורואים וחשים שהוא מתחזק במנהרותיו) ולא את חיזבאללה, על אף הצהלות והשמחה שאנו בדרך להכרעתו. הא ראיה, לאחר חיסולו של נסראללה המשיך חיזבאללה גם לאחר זמן קצר במלחמת התשה בצפון ובעוצמה גדולה בהרבה מהשנה הראשונה. הוא הרחיב את שיגוריו מגבול הצפון ועד תל אביב, וגרם לנו נזקים עצומים בנפש וברכוש. חמור מכך, צה"ל הסכים להפסקת אש כאשר הבין שאין בכוחו להכריע את מחבלי חיזבאללה גם כאשר הם מוחלשים. זאת משום שאין לצה"ל הקטן יתירות כוחות להחליף את היחידות הנלחמות. אין לצה"ל, כך נראה, יכולת לתמרן תמרון עמוק, ואין לצה"ל כוחות מובהקים להחזיק בכמה גזרות בו-זמנית. נוסף על כל אלה, לא הצלחנו עד כה לשחרר את כל החטופים ולהחזיר את העקורים לביתם. פירושו של דבר שאחרי יותר משנה לא השגנו שום מטרה.
אך בכך לא די. המשך הלחימה הפכה למלחמה ללא תכלית כי גם אם יוסיפו כוחותינו להילחם חודשים ושנים – אין לאל ידם להכריע את חמאס ואת חיזבאללה, ולמגר את הטרור שהולך ומתעצם במזרח התיכון. ברם, המשך הלחימה שאיבדה את תכליתה מדרדרת את המדינה לעברי פי פחת, פוגעת בכלכלה ומעצימה את יוקר המחיה, והציבור אינו יכול לעמוד בכך; היא ממוטטת את יחסינו עם מדינות העולם, ממוטטת את צבא היבשה הקטן, ממוטטת את החוסן הלאומי והחברתי, ומבריח מהמדינה את טובי המוחות בטכנולוגיה עילית (הייטק), ברפואה ועוד.
התוצאה הסופית מלמדת שגם הצלחותינו הגדולות לא שינו לטובה את הכיוון הכללי של המדינה. אמרו מעתה, גם אם יהיו הצלחות בעתיד במלחמה זו אין ביכולתנו לשנות את הכיוון הכללי ההולך לעברי פי פחת, כי פשוט אין לאל ידנו להכריע ולנצח באופן מוחלט. אם לא נטה את כיוון ספינת מדינתנו, פשוט נעלה על שרטון ולא נשרוד פה. אם תימשך המלחמה, יאבדו עוד לוחמים הרבה לשווא, יאבדו החטופים, לא נוכל להחזיר את העקורים לביתם, והצבא יוסיף להישחק עד דק עד כדי חוסר יכולת להגן על גבולות המדינה ולצאת להתקפה.
המעשה הנדרש מיד הוא להפסיק את המלחמה ולהכין את המדינה ואת הצבא לאיומי העתיד, לעצור את ההידרדרות הכלכלית, לתקן את יחסינו הקורסים עם מדינות העולם, לשקם ולבנות את החוסן הלאומי והחברתי שהולך ונעלם, וראש לכולם – להחזיר את כל החטופים והעקורים לביתם.
מה קורה בגבולות השלום?
לא זו אף זו, כשם שאין למנהיגינו ראייה אסטרטגית והבנה לגבי התהליכים ההרסניים שקורים לנו עקב המלחמה בהווה, כך אין הדרג המדיני והדרג הצבאי צופה את פני העתיד ואינו מכין את המדינה ואת הצבא לאיומי שדה הקרב העתידי, שעוצמתם תהא גדולה בעשרות מונים מהאיום העכשווי.
כיום, צבא מצרים הוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון. כל אימוניו מופנים כלפי ישראל, והוא הכין תשתיות למלחמה בתוך סיני ובישראל. השלום כיום בין ישראל למצרים עומד על כרעי תרנגולת, ובשנה האחרונה המצרים מַפנים את גבם לישראל. הם בקשרים הדוקים עם הטורקים, עם הסינים ואפילו עם האיראנים. ישראל חייבת להתחשב בעוצמתה הצבאית של מצרַים ולהכין את צה"ל להגן על גבולו איתה. נשיא מצרַים עלול להחליט לקחת חלק במלחמה אזורית כוללת נגד ישראל, ושום דבר לא נעשה בדרג המדיני ובדרג הצבאי בעניין זה: אין לצה"ל כוחות שיוכל להציב מול המצרים, אין מעקב מודיעיני על הנעשה בצבא מצרים, יש התעלמות מוחלטת והיעדר הכנה ומוכנות למלחמה מול המצרים. גם כאן ההיסטוריה חוזרת, ושוב אותם זחיחות דעת, יהירות, אדישות וחוסר אחריות משוועים שהיו מנת חלקם של הדרג המדיני והדרג הצבאי ושהביאו למחדל הנורא בעוטף עזה.
את סוריה כבשו מורדים קיצוניים המזדהים עם דאעש ועם אל-קאעידה. הם נתמכים בטורקים שעוינים את ישראל. ארדואן כבר אמר שהוא יגבה את הממשל החדש בסוריה, ויש להניח שיעביר להם אמצעי לחימה בשנים הקרובות. יש להביא בחשבון שבתוך שנים מספר תעמוד סמוך לגבולנו מדינה סורית קיצונית (כמו הטליבאן) ותאיים על ישראל איומים חמורים בעשרות מונים מאיומים שהיו בזמן משטרו של אסד. ישראל לא התחילה בשום הכנות ולא בונה צבא שיוכל לעמוד מול האיומים הללו, מה עוד שיש להניח שהמורדים יפעלו בו-בזמן עם מדינות אחרות נגדנו.
בירדן, 90% מהאוכלוסייה הם סונים שמתנגדים למשטר המלוכה ולמלך. לכן, יש סכנה שהאיראנים או הג'יהאדיסטים שכבשו את סוריה ימרידו את האוכלוסייה נגד המלך. אם תיפול ירדן לידיהם, נמצא את עצמנו מול עוד מדינה קיצונית שתומכים בה איראן או טורקיה, והג'יהאדיסטים בסוריה. יש לזכור שמדובר בגבול המזרחי של ישראל שאורכו 500 ק"מ, מרמת הגולן ועד אילת, ואין לנו כיום כוחות שמסוגלים להגן עליו.
רק לפני חודשים מעטים חשנו שערב הסעודית הולכת לכרות ברית עם ארצות הברית ועם ישראל, ונכון לימינו היא נטשה את ארצות הברית ואותנו לאנחות. היא מחוברת כיום לטורקיה שממנה היא רוכשת מטוסים, ומחוברת לאיראן ולציר הרשע שפועל נגדנו.
כדי להכין את המדינה ואת הצבא לאיומים אלו על מדינת ישראל, כבר היינו צריכים להיות עמוק בהכנת המדינה והצבא נגדם. הכנה כזו תארך כמה וכמה שנים, ולצערי הרב, במנהיגות המדינית והצבאית הרופסת אין מסתכלים כלל אל העתיד: אין דיוני ממשלה וצבא בנידון, ואין ראייה ביטחונית אסטרטגית להווה הקרוב ולעתיד, אלא עוסקים בכיבוי שרפות ומוליכים את הציבור שולל כדי להמשיך לשרוד.
>>> אלוף במיל' יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכמפקד המכללות הצבאיות. הוא כיהן במשך עשור כנציב קבילות החיילים. בעל עיטור העוז על לחימה כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים