מיד לאחר חתימת ההסכם להפסקת האש עם חמאס הצהיר הנשיא האמריקני המיועד, דונלד טראמפ, כי בעקבות השבת החטופים הוא מתכוון להמשיך בתהליך יישום "הסכמי אברהם" – במילים אחרות, הסכם עם סעודיה.
הנורמליזציה עם סעודיה, כזכור, כמעט ונחתמה לפני 7 באוקטובר. מתקפת חמאס גרמה להקפאתה. למעשה, אחת מהמטרות של המתקפה הייתה לטרפד את הנורמליזציה המתגבשת, ובכך, לעת עתה, הצליחו חמאס ואיראן. סיומה של המלחמה ועסקת החטופים מייצרים כעת הזדמנות להשלים מהלך כמעט אפוי. למעשה, מדובר בהזדמנות אידיאלית משום שיש כאן חיבור בין שני אלמנטים הכרחיים הדרושים להזדמנות מוצלחת: האחד, שינוי גדול; והשני, רעיון או תוכנית אטרקטיבית.
השינוי הגדול מתרחש בשני מישורים: האחד, סיומה של המלחמה. ההיסטוריה מלמדת כי מלחמות יוצרות הזדמנות לשינויים גדולים, וזאת בשל השלכותיהן הטקטוניות על השחקנים והאזור. נהיר כי המלחמה גרמה לפגיעה קשה באיראן ובשלוחותיה – חיזבאללה, חות'ים, חמאס – כמו גם להוצאתה של סוריה מציר ההתנגדות. עם זאת, לא כל מלחמה הביאה בהכרח לניצול ההזדמנות, וזאת בשל היעדר מנהיגות, מנהיגות קצרת-רואי, עיקשות או איוולת מדינית.
המישור השני הוא ממשל חדש בוושינגטון בראשות טראמפ, המונע מאמביציה אישית להותיר את חותמו, ואולי בכך לקטוף פרס נוסף – נובל לשלום.
בד בבד, על השולחן מונחת גם הצעה אטרקטיבית – נורמליזציה עם סעודיה. האטרקטיביות של ההצעה מבחינת ישראל נובעת מכך שסעודיה אינה שחקן שולי; היא משחקת תפקיד מרכזי במפרץ, בעולם הערבי, בעולם האיסלאמי ובזירה הגלובלית בכלל. הסכם עימה יחזק את הקואליציה האזורית נגד איראן. לאור העובדה שכל הסכמי השלום והנורמליזציה שרדו את המלחמה הקשה, "המהלך הסעודי" יבצר את תהליך האינטגרציה של ישראל באזור שהחל עם השלום עם מצרים.
השפעתה באה לידי ביטוי בשלושה מישורים עיקריים: מבחינה מדינית, היא מובילה מהלכים אזוריים ובין-לאומיים. כך, למשל, ב-2002 היא פרסמה יוזמת שלום שהפכה ליוזמת השלום הערבית שמדי שנה עדיין מאושרת על ידי הפסגה הערבית, אולם ללא מענה ישראל רשמי. כמו כן, במהלך המלחמה אירחה הממלכה, תחת הנהגת יורש העצר מוחמד בן סלמאן, פסגה של העולם הערבי ושל העולם האיסלאמי. הייתה זו הפעם הראשונה ששני הארגונים הללו נפגשו במקום ובזמן אחד.
סעודיה ייסדה ומובילה, יחד עם האיחוד האירופי, את הקואליציה הבין-לאומית ובה כתשעים מדינות, הקוראת לפתרון שתי מדינות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. ממש לאחרונה, ב-12 בינואר 2025, היא אירחה את שרי החוץ של ארצות הברית, גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, טורקיה, וכן נציגי 11 מדינות ערביות, כדי לדון באירועים בסוריה. במילים אחרות, סעודיה אינה מוכנה להותיר את הזירה הסורית לטורקיה, קטאר וארגוני איסלאם קיצוניים.
מבחינה כלכלית, סעודיה היא הכלכלה הגדולה במזרח התיכון – גדולה אף יותר מזו הטורקית. היא נהנית מרזרבות נפט הגדולות בעולם ויכולת מיידית להגדיל את התפוקה. המשמעות היא שבמידה ויהיה מחסור בנפט בשווקים – למשל חרם על מדינה מסוימת כמו איראן או רוסיה, או בעקבות אסון טבע כפי שקרה במפרץ מקסיקו – סעודיה, יחד עם האמירויות, יוכלו להשלים את החוסרים במהירות וזאת כדי למנוע העלאה דרמטית במחירי הנפט שתוביל לזעזועים בכלכלה העולמית.
סעודיה גם משמשת עוגן ועורף כלכלי חשוב עבור מצרים וירדן. עשרות מיליארדי הדולרים שקיבלו מדינות אלו בעשור האחרון מהווים מרכיב מרכזי בשמירה על יציבות המשטר. המנוף הכלכלי צפוי לשמש את סעודיה גם במאבק על השפעה בסוריה לאחר הקמת המשטר החדש, ובלבנון לאחר בחירת נשיא חדש שאינו מקורב לחיזבאללה.
סעודיה משחקת גם תפקיד חשוב מבחינה תקשורתית בעולם הערבי, כאשר רשת אל-ערביה היא אף יותר פופולרית מאל-ג'זירה הקטארית. ולבסוף, לסעודיה מעמד מרכזי בתחום דת האיסלאם בשל מיקומן של מכה ומדינה בשטחה, אליהן עולים לרגל למעלה משני מיליון מוסלמים בשנה.
מכל הסיבות האלה, נורמליזציה עם סעודיה תפתח בפני ישראל לא רק את השוק הסעודי הגדול, אלא גם שער למדינות מוסלמיות נוספות – כמו אינדונזיה ועוד.
הבעיה העיקרית שנותרה היא כיצד לרבע את המעגל בכל הנוגע לסוגיה הפלסטינית. אם לפני המלחמה דומה היה כי סעודיה תסתפק בעלה תאנה פלסטיני, הצהרות בכירים סעודים במהלך המלחמה מלמדים כי הסעודים עומדים על הקמת מדינה פלסטינית. מאידך, מזכיר המדינה האמריקני היוצא, אנתוני בלינקן, אמר כי הנורמליזציה "מוכנה לצאת לדרך", אך נדרשים שני תנאים: סיום המלחמה בעזה ו"נתיב אמין" (Credible pathway) למדינה פלסטינית.
בהנחה שהמלחמה אכן תסתיים, נותרה אפוא הסוגייה הפלסטינית אבן נגף עיקרית, במיוחד בעקבות המלחמה שהביאה לירידה בנכונות של הציבור היהודי להסכים להקמת מדינה פלסטינית. עם זאת, סקר שנערך בתחילת ינואר 2025 על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי מצביע על כך, שלמעלה מ-70% מהציבור היהודי תומך בהחזרת החטופים והפסקת המלחמה, נורמליזציה עם סעודיה, "נתיב להיפרדות" מהפלסטינים והקמת קואליציית ביטחון אזורית נגד איראן.
המושג "נתיב להיפרדות" מהפלסטינים אומנם יכול לשמש מה שבשפה הדיפלומטית קוראים "דו-משמעות בונה", אולם הוא מותיר כמה ספקות: האם הוא יספק את הסעודים? האם יהיה פרטנר פלסטיני? האם יימצא הסדר ביטחוני ומדיני בעזה, בשיתוף כזה או אחר עם מדינות ערב המתונות, שירצה את הצדדים? התשובות לשאלות אלה אינן פשוטות, אולם דומה כי על שאלה אחת לא צריכה להיות מחלוקת לגבי התשובה: יש הזדמנות. ועל כך אמר צ'רצ'יל: "פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות, [אבל] אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי".
>>> פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר הוועד המנהל של מיתווים