אייל זמיר נכנס לתפקידו כרמטכ"ל עם מוניטין מוצדק של אדם ערכי, קצין ששמר על הגבולות הנכונים של תפקידו גם בסביבה הלא-בריאה של חצר נתניהו, כשהיה המזכיר הצבאי לראש הממשלה לפני כעשור. הייתי שם, כחבר ועדת החוץ והביטחון, וראיתי זאת במו עיני.
זמיר נכנס לתפקיד גם בתקופה המורעלת ביותר בתולדות היחסים בין הדרגים. קודמו, הרצי הלוי, הותקף כמעט מדי יום על ידי מכונת הרעל של סביבת ראש הממשלה, עד 7 באוקטובר במסגרת המתקפה הכללית על ה"דיפ-סטייט" המדומיינת שהמציאו משרתי נתניהו כדי להצדיק את ההרס השיטתי של כל אמת מידה ציבורית, ומאז המחדל במטרה לגלגל את האחריות מכתפיו של מי שהיה ראש ממשלה כמעט ברציפות בעשור וחצי שלפני האסון.
את זמיר מינה שר ביטחון ישראל כ"ץ, שהמנדט המפורש שלו הוא התעללות בצמרת הצבאית. מאז מונה, הספיק כ"ץ, חוץ מהודעות משונות על "הנחיות" שהעביר לצבא בנושאים שונים, להשתלח בראש אמ"ן ובאלופים נוספים, ולהפיץ רמזים על ראשים שיעופו.
זמיר אינו אשם במצב, לפיו כל התנהגות שלו נבחנת דרך השאלה מה הייתה העסקה שלו עם כ"ץ ומחריבי הצבא כדי להתמנות לתפקיד. הוא אינו אשם כמובן גם במצב שהוא יורש - צבא מותש, מתוח עד קצה היכולת, עם משברים סימולטניים בכוח אדם, בסמכות פיקודית, במשמעת ובערכים. אבל במצב הנתון הזה, היה ברור שהמבחן שלו יגיע כבר בימים הראשונים לכהונתו.
עתידו של דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, היה מבחן שכזה. הגרי, קצין קרבי מצטיין, מילא את תפקידו בהצטיינות מאז 7 באוקטובר. במקום שלא היו אנשים, כשהדרג המדיני נאלם והדרג הצבאי התחבא, הוא היה הקול האמין ביותר לציבור הישראלי ההמום. בעיצומו של משבר האמון העצום אחרי 7 באוקטובר, אמרו הישראלים בסקר אחרי סקר שהם לא מאמינים לאף אחד חוץ מלדובר צה"ל.
בדיוק בגלל זה, כמובן, הפכה אותו חצר נתניהו לסמל. האיומים עליו היו מפורשים, התביעה לסלקו חד-משמעית. ובדיוק בגלל זה היה זמיר חייב לעמוד בפניה. כל הקרדיט שלו כרמטכ"ל חדש שחייב נאמנות רק לצבא נבחן במקרה של הגרי, ותוך פחות מיומיים מאז נכנס לתפקידו, זמיר עשה את רצון ממניו והגרי הודח.
עכשיו לא יעזור לזמיר שום הסבר. איש לא יאמין לו שהדחת הגרי, בזובור שכמוהו לא נעשה לאף אחד מהאשמים במחדל הצבאי הנורא, לא הייתה תנאי למינויו. המסר לצבא עצמו, למטכ"ל שזמיר רוצה לעצב, הוא ברור: הרמטכ"ל לא שומר אמונים לצבא ולכם, אלופים יקרים. הוא לא יגן עליכם ולא חשוב כמה תצטיינו וכמה אתם ראויים להתקדם. יש לו כוח עליון, מעל לחובת הנאמנות הזו.
לא דיברתי עם זמיר ואיני יודע את שיקוליו. אני יודע איך זה נראה, וברור שזמיר ידע איך זה יראה. העובדה שלמרות זאת פעל כפי שפעל היא כישלון, שממנו יהיה קשה להתאושש.
>>> עפר שלח הוא ראש תוכנית מדיניות הביטחון הלאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)