יריב בא לריב

מוצאי שבת, 7 בינואר 2023. צעדתי להפגנה בכיכר הבימה בתל אביב נגד יוזמות החקיקה של הקואליציה ובידי כמה שלטים שהכנו בבית: "לא לפוליטיקאים בלי גבולות", "מותר לשנות אסור להרוס", ו"זו לא רפורמה משפטית – זה שינוי משטרי". עם כולם הרגשתי בנוח. עם שלט אחד פחות – "יריב בא לריב". לא מכובד, חשבתי לעצמי, לכתוב כזה דבר על שר המשפטים. מאז עברנו הרבה הפגנות, משאים ומתנים, מתווי פשרה, וכותרות על "המשבר החוקתי המתקרב". ויריב רק הוכיח שהוא בא לריב.

בתחילה, ניסה שר המשפטים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שהקואליציה תוכל לבחור לבדה את שופטי ישראל וגם את נשיא בית המשפט העליון, ולהצניחו מבחוץ. כידוע, מאז קום המדינה מלווה אותנו מנהג בלתי כתוב ולפיו ותיק שופטי העליון מתמנה לנשיא בית המשפט. שיטה זו, על אף חסרונותיה, שומרת על עצמאות שיפוטית שכן שופטי העליון לא נדרשים למצוא חן בעיני פוליטיקאים, עורכי דין, או חבריהם לכס השיפוט כדי להתמנות למשרת נשיא בית המשפט. את נוהג ותיק זה ביקש שר המשפטים לעקור. "שמרנות" מוזרה, אם תשאלו אותי.

הוויכוח סביב שאלת מינוי נשיא בית משפט נראה שולי. הרי מינוי שופט אחר של בית המשפט העליון (והשופט יוסף אלרון הביע את רצונו להתמנות לנשיא, על אף עקרון הסניוריטי) לא יהפוך את ישראל למדינה שאינה דמוקרטית, בן רגע. אולם, "סיכול" של הדרג השיפוטי העליון – נשיא בית המשפט – הוא לעיתים השלב הראשון בהשתלטות פוליטית ומהלכי פוליטיזציה נגד בתי משפט עצמאיים. כשאורבן בהונגריה וקצ'ינסקי בפולין, פתחו במסע לשליטה בבתי המשפט שלהם, הם דאגו ראשית להיפטר מהנשיאים המכהנים אנדרס באקה ומאלגורזטה גרסדורף, שהעזו לצאת נגד רפורמות במערכת המשפט. מאורעות דומים התרחשו למשל בקרואטיה, סלובקיה, צ׳כיה ובולגריה. אבל, נשיאי בתי משפט באירופה התנגדו להדחתם. הנשיאה הצ'כית איבה ברוזובה הצליחה לבטל את העברתה מתפקיד באמצעות בית המשפט החוקתי. נשיא בית המשפט העליון ההונגרי, אנדראס באקה, פתח אפשרויות לשופטים אחרים באירופה, כשעתר נגד העברתו מתפקידו לבית המשפט האירופי לזכויות אדם, שם זכה לצדק. כשהנשיאה הפולנית של בית המשפט התמודדה עם העברתה מתפקיד היא הפעילה, בהצלחה, את בית המשפט האירופי לצדק שבלם את פיטוריה. כלומר, כיום יש באירופה שכבת הגנה לנשיאי בתי משפט נגד השתלטות על התפקיד. בישראל אין שכבת הגנה כזו. יש לנו רק את מנהג הסניוריטי ואת הוועדה לבחירת שופטים. ואת שני אלו ביקש לוין לשנות.

מכל מקום, עוד בתחילת שנת 2023 הודיע לוין שהשופט יצחק עמית לא יהיה נשיא בית המשפט העליון. אחרי שלא הצליח לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ואחרי פרישתה של הנשיאה אסתר חיות באוקטובר 2023, המשיך לסרב לוין לפעול בהתאם לנוהג הסניוריטי ולמנות את השופט יצחק עמית, הבא בתור, כנשיא קבוע לבית המשפט העליון אחרי שהשופט עוזי פוגלמן – השופט הוותיק יותר – ויתר מראש על כהונה כנשיא לאור תקופת הנשיאות הקצרה שבה היה אמור לכהן. בעקבות סירובו של לוין, השופט פוגלמן כיהן כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עד לפרישתו בחודש אוקטובר 2024. זה לא היה הסוף. לוין עיכב את כינוס הוועדה לבחירת שופטים חודשים נוספים עד שבג"ץ, בלית ברירה, חייבו לכנסה. וגם אז ניסה לחפש כל דרך לדחות את הבחירה: מהעלאת שמות כל שופטי העליון כמועמדים, דרך ניסיונות לבחור קודם את המשנה לנשיא, ועד להכפשת שמו של השופט עמית כדי למנוע את בחירתו. אתמול (ראשון), באיחור לא אופנתי, נבחר השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון, בעוד חברי הקואליציה מחרימים את ישיבת הוועדה לבחירת שופטים.

קיוויתי ששר המשפטים יתעלה לגודל השעה, יברך על הבחירה, וייפגש עם הנשיא הנבחר בהקדם כדי להגיע עימו להסכמות על זהות נציב התלונות על השופטים ועל מועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון, שימלאו את ארבעת התקנים הנדרשים (כיום ישנם 12 שופטים בעליון ובספטמבר צפוי להתפנות תקן נוסף עם פרישתו של השופט אלרון). לצערי זה לא קרה. כדרכו לאורך כל המהפכה המשטרית, יריב בא לריב. הוא פרסם מכתב קצר ובו כתב: "הנני להודיע באופן חד-משמעי כי איני מכיר בכב' השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, וההליכים במסגרתם 'נבחר' פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים". מכתב חצוף ורווי בעיוותים. שר המשפטים קובע מהו הליך חוקי או לא, ומסרב להכיר בבחירת הנשיא עמית על אף שנעשתה כדין.

איך יש להתייחס למכתב של שר המשפטים?

משפטית, המכתב לא מעלה ולא מוריד. הבחירה התקיימה כדין. אבל הלכה למעשה, מדובר בהמשך החרם של שר המשפטים אל מול נשיאי בית המשפט העליון שעשוי להביא לשיתוק מערכות. כדי שמערכת המשפט תתפקד ישנם דברים הדורשים את הסכמת השר, כמו מינוי של נשיאים וסגני נשיאים לערכאות דיוניות או מינויים בפועל. ייתכן שהשר גם יסרב לכנס שוב את הוועדה לשם בחירת שופטים נוספים. הנפגעים העיקריים: אזרחי ישראל.

את הניתוח הטוב ביותר לתגובת לוין מצאתי באמירתו של שר המשפטים דאז, כיום שר החוץ, גדעון סער, שבכנס באוניברסיטת רייכמן בשנת 2022 תקף בחריפות את הליכוד ואמר:  "תראו מי עולה היום על הבמה ומגדף את בית המשפט העליון, והם קוראים לעצמם שמרנים. איזה שמרנים אלה? הם אנרכיסטים. היום זרם אנרכיסטי השתלט על המפלגה הגדולה ביותר. הוא לא שמרני, הוא לא ליברלי - הוא אנרכיסטי והוא רוצה לקעקע את מוסדות המדינה מהיסוד". אין תיאור טוב יותר למכתב של שר המשפטים לוין. וכעת, אותו סער מקדם רפורמה בוועדה לבחירת שופטים עם אותו לוין. ראוי כי כל מהלך לשינוי הרכב הוועדה יותנה בהכרה של שר המשפטים בבחירה החוקית של הנשיא עמית.

בכל מדינה נורמלית, שר המשפטים שאינו מכיר בבחירה החוקית של נשיא בית המשפט העליון ועושה שימוש לרעה בסמכותו המנהלית היה מפוטר לאלתר על ידי ראש הממשלה. אבל זה בוודאי שלא יקרה. ולו כי האמירה של השר לוין היא מהלך שנועד לעשות דה-לגיטימציה נוספת לכל מהלך של הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולנסות לטרפד או לעכב את הקמתה. אם לא מכירים בעמית כנשיא אז למה שיכירו בוועדת החקירה שהוא יקבע את הרכבה? ולאחר מכן, למה שיכירו ביושב ראש ועדת הבחירות ששופטי העליון בהנהגתו יבחרו? זוהי אנרכיה החותרת תחת מוסדות השלטון ורעיון שלטון החוק. ואת זה אסור לקבל.

>>> פרופ' יניב רוזנאי הוא סגן דיקן בית ספר הארי רדזינר למשפטים ומנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן