בשבועות האחרונים, מאז בחירתו של טראמפ לנשיאות וכניסתו של אילון מאסק לתפקיד מנהל היחידה החדשה ליעילות ממשלתית ("DOGE"), העולם עוקב אחר הקיצוצים הדרמטיים והרפורמות המהירות במנגנון הממשלתי האמריקני. בתוך ימים בודדים, הכריז מאסק על ביטולן של אלפי משרות בממשל האמריקני והצביע על "שומנים" מיותרים של מיליארדי דולרים בתקציב המיועדים לקיצוץ. רבים בישראל מתבוננים על מהלכים אלה בהשתאות ומבקשים: "גם אנחנו רוצים!".
לכאורה, הרעיון לייבא את מודל ה-"DOGE" לישראל נשמע מתבקש. מי לא רוצה לחתוך בזבוזי כספים מיותרים ולהפנות את התקציב למקומות הנכונים, ומי לא רוצה ממשלה רזה שעובדת ביעילות עבור הציבור. אך כשבוחנים לעומק את המאפיינים של הממשל הישראלי, מתברר שהעתקה ישירה של המודל האמריקני לא רק שאיננה מתאימה לפתרון בעיות היסוד מהן סובל המגזר הציבורי, אלא אף עשויה להרחיק עוד יותר את היכולת להתמודד עימן.
בארצות הברית מתמקדים מאסק וה-DOGE בעיקר בהתייעלות כלכלית דרך מיפוי "כיסי בזבוז", כלומר באיתור סעיפי תקציב עבור הוצאות מיותרות ובזבזניות, או כאלה שלתפיסתו המדינה איננה צריכה לממן. הפיתוי לאתר סעיפים כאלה בתקציב המדינה בישראל הוא, כאמור, גדול מאוד. אולם, התבוננות מדוקדקת על סעיפי התקציב שלנו חושפת כי כיסי הבזבוז שלנו מצויים במקום מאוד גלוי וברור – בכספים הפוליטיים, הקואליציוניים והסקטוריאליים. רק השבוע אישרה הממשלה 5 מיליארד שקלים של כספים קואליציונים, המתווספים לאין-ספור העברות קודמות, שרובן ככולן נועדו לשרת צרכים צרים ופוליטיים, וגורעים משאבים חשובים שהיו יכולים להיות מופנים לצרכים הקריטיים של כלל הציבור בישראל. וכך, בעוד שב-DOGE האמריקני המיקוד הוא בביטול משרות וגופים ממשלתיים, בישראל האתגר העיקרי הוא לצמצם את תקציבי העתק המוזרמים לסקטורים ספציפיים מסיבות פוליטיות וקואליציוניות. את הכספים האלה ניתן לאתר בקלות דרך הזרמתם לאין-ספור עמותות, ישיבות, וארגונים, הפועלים בעיקר במרחב הדתי, החרדי והמתנחלי.
לצד מוקדי התקצוב הסקטוריאליים הללו, אי אפשר שלא להבחין באחת ההמחשות המובהקות ביותר לבזבוז הפוליטי בישראל: הריבוי הקיצוני של משרדי ממשלה, שנוצר אך ורק מתוך אילוצים קואליציוניים. כיום פועלים בישראל 31 משרדי ממשלה – מספר מנופח בהשוואה למדינות אחרות בעולם שמסתפקות ב-20-15 משרדים. ריבוי המשרדים מביא לבזבוז תקציב ישיר בדמות משרות, תקנים ותקציבי פעילות מנופחים, ולא פחות חשוב מכך לבזבוז משאבים עקיף – הנובע מבעיות סינכרון, חפיפה ותיאום בין המשרדים שקמים, מתפרקים ומורכבים כל פעם מחדש. סך הכול מדובר בבזבוז המוערך במאות מיליוני שקלים בשנה.
לכן, לכל מי שנושא את דגל היעילות ורוצה "DOGE" ישראלי – במקום לנסות ולאתר סעיפי תקציב חבויים ו"הזויים" - מוטב להתחיל במוקדי הבזבוז המובהקים והגדולים המצויים כאמור, בתקציבים הפוליטיים והקואליציוניים.
אבל תהיה זו טעות למצות את הדיון על ה"DOGE הישראלי" דרך ההתבוננות הצרה בעדשת ה"בזבוזים" והתקציבים המיותרים. שכן הבעיה העיקרית במגזר הציבורי בישראל איננה היותו בזבזני או "שמן" במיוחד, אלא דווקא רמת הביצוע הנמוכה שלו. במילים אחרות, בעיות הליבה המערכתיות שלנו אינן מתמקדות ביעילות - בכסף מיותר או במנגנונים מנופחים שניתן לקצצם, אלא באפקטיביות – רמת הביצוע הנמוכה של מערכות הממשל, כך שהמשאבים הקיימים אינם מנוצלים ומיושמים כראוי.
על כן, מי שמחפש את שיפור עבודת הממשלה צריך לנסות ולאתר אותה לא רק בסעיפי התקציב, אלא גם במרכיבים הבסיסיים שהופכים את השירות הציבורי שלנו למסורבל ולבלתי אפקטיבי. מרכיבים אלו כוללים בראש ובראשונה את עדכון המבנה הארגוני של הממשלה וצמצום מספר המשרדים, את נושא ההון האנושי בשירות ציבורי, לרבות דרכי הגיוס, האיתור, ושימור העובדים, בשיפור תהליכי התקציב, הרכש וההתקשרויות הממשלתיות, בקפיצת מדרגה במערכות הדיגיטציה וניהול המידע ובשיפור סביבות העבודה. ללא מהלך משולב שכזה, שעיקרו רפורמה רחבה ורב-ממדית בשירות הציבורי, איתור "כיסי בזבוז" תקציביים יוותר כמהלך קוסמטי בלבד, המרחיק את המאמצים מהאתגרים האמיתיים של המערכת.
הצורך ברפורמה בשירות הציבורי מדוברת כבר שנים רבות, ומרכיביה השונים הונחו לאורך השנים על שולחן הממשלות המתחלפות. אולם, עד כה, טרם התגבשה המנהיגות הפוליטית שתוביל מהלך לאומי חשוב שכזה. ייתכן כי רוח היעילות הנושבת ממודל ה-DOGE האמריקני, תתמרץ את השחקנים הפוליטיים להתניע מהלך היסטורי לשיפור ולייעול השירות הציבורי. כדי שמהלך כזה יצליח, יש צורך לתרגם אותו למקרה הישראלי ולמקד את הפעלתו בבעיות הייחודיות שלנו – עדכון מבנה הממשלה ומספר משרדיה, צמצום משמעותי בכספים הפוליטיים והקואליציוניים, ומעל הכול – הובלת רפורמה אמיצה להגברת האפקטיביות של השירות הציבורי. את המהלכים האלה ראוי שתוביל יחידה חדשה, שתהיה כפופה ישירות לראש הממשלה, בדומה למודל האמריקני, ותוכל לבצע מהלכים חוצי משרדים, יחידות וזרועות ממשלתיות, תוך גיבוי פוליטי וקואליציוני. זהו מודל ה-"DOGE" שאנחנו זקוקים לו בישראל.
>>> תומר לוטן הוא מנכ"ל המשרד לביטחון פנים לשעבר, מומחה למדיניות ציבורית וממשל, עמית בכיר אורח במכון הישראלי לדמוקרטיה