אתמול (שבת) צוין ברחבי העולם יום האישה הבין-לאומי. אבל לנשים, בישראל לא בטוח שיש מה לחגוג. כולנו ראינו את הנשים הצעירות שהתריעו, שהסתערו, שלחמו והצילו חיים תחת אש, אבל באותה המדינה בדיוק, רוב הנשים, אלה שמחזיקות את העורף על כתפיהן, הן שקופות בעיני המערכת. בצל המלחמה, רוב הנשים מדווחות על הידרדרות במצבן הכלכלי, הנפשי והבריאותי, ועדיין נמצאות בתת-ייצוג, או יותר נכון נעדרות כמעט לגמרי ממוקדי קבלת ההחלטות ומשולחן הממשלה.
זו היא אינה התבכיינות, זו קריאת השכמה. גם בהייטק, שם המצב ביחס לכל שאר התחומים סביר יחסית, מעטות הנשים שהצליחו לנפץ את תקרת הזכוכית ולהיות שוות לגברים מסביב לשולחן ובקבלת ההחלטות. וכמעט תמיד, בכל משבר, הראשונות לשלם את המחיר הן הנשים עצמן.
עלינו להתחיל בראש, משם זה מחלחל למטה. מתוך 30 שרים בממשלה, רק חמש מהן נשים. כמה הן עושות למען קידום נשים אחרות? אני אשמח אם מישהו ימצא לי תשובה, חיפשתי נתונים ולא ממש מצאתי. זה נכון שפוליטיקה היא משחק מלוכלך, ונשים לא תמיד רוצות לשחק בזירה הזו, אבל מה לגבי ניהול? מתוך 29 משרדי ממשלה - רק שתי נשים נמצאות בתפקיד מנכ"לית. מירב שטרן היא מנכ"לית בפועל של המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, ודרורית שטיינמץ - ממלאת מקום במשרד ראש הממשלה. ב-2025, אין אף לא אישה אחת שמונתה באופן רשמי למנכ"לית של משרד ממשלתי.
רק באחרונה בג"ץ פסק כי הממשלה הפרה את חובתה החוקית לייצוג נשים בתפקידים בכירים ומחויבת בתוך חצי שנה לקיים מנגנון שיבטיח שוויון מגדרי. זו פסיקה תקדימית והיסטורית הודות לעתירה שהגישו שדולת הנשים, נעמת ופורום דבורה. אבל למרות שזו חובה חוקית, ולא אפליה מתקנת, אלא מינוי נשים מקצועיות וראויות לתפקיד, הממשלה מתייחסת לזה כהמלצה בלתי מחייבת.
הנה, רק בשבוע שעבר ועדות המינויים אישרו את המנכ"לים החדשים של משרדי התקשורת, האוצר, הגנת הסביבה והחדשנות. תחומים שמשפיעים על כולנו. כל המינויים - גברים. בקנה ישנם עוד מינויים של שני מנכ"לים נוספים, למשרדי האסטרטגיה והביטחון. הרשו לי להטיל ספק שדווקא במינויים הללו תימצא פתאום אישה. לא כי הן לא ראויות, אלא כי אלה נושאים שנשארים תחת טאבו גברי, בטח בממשלה שרובה גברית.
שימו לב גם לזה, אין גבול לציניות: עו"ד רואי כחלון, ממלא מקום נציב שירות המדינה, ההוא מקורות החיים הלא-מדויקים, כותב פוסט משתפך לרגל שבוע הנערה הישראלית. "כאבא לבת", הוא כותב ומפרט כמה חשוב להעז, לחלום, לשאוף להיות שופטת, טייסת, מנכ"לית או נציבת שירות המדינה, ואפילו מציין את פסיקת בג"ץ. אבל אותו רואי כחלון בדיוק, האבא לבת, למרות פסיקת בג"ץ, הוא זה שבראשותו נבחרו ארבעה מנכ"לים חדשים למשרדי הממשלה, באותו יום, כולם גברים.
אז הרשו לי לפנות לנערות צעירות. אל תתנו לזה לקצץ לכן את הכנפיים, להפך. המשיכו לשאוף, להתמיד, להיות הכי מצוינות שיש. הדרך אולי תהיה ארוכה וקשה יותר, אבל גם תוכלו להיות בולטות יותר ואפילו לעשות היסטוריה. האישה הזו, אליס מילר, חלמה להיות טייסת ואמרו לה שנשים לא יכולות, היא הגיעה הכי רחוק שרק אפשר. בזכותה יש נשים בתפקידי לוחמה בצה"ל ובחיל האוויר, ארגונים מסועפים ומסורבלים שלא היו פתוחים אז, לפני 30 שנה, בפני נשים באופן שווה.
30 שנים מאז הבג"ץ ההוא והרבה השתנה בחברה הישראלית בזכותה של אליס, אבל מוטב לא לחכות לאליס מילר הבאה. כדאי שהממשלה, או הנשים בה, יתייחסו לחוק באמת ולא כהמלצה, ואולי גם ייתנו דוגמה אישית על הדרך.