עם חזרתם של שישה מחטופינו, מתקרב שלב א' של העסקה לסיומו, ושאלת ההמשך הופכת לאקוטית.
אם למדנו משהו מהעסקה בחודש נובמבר 2023, זה ששמירת ההמשכיות של העסקה עצמה חשובה ביותר וכל עוד ניתן למשוך את קיומה בתנאים של שלב א', חיוני להמשיך ולעשות זאת. עוד אנו למדים כי למרות מאמצי חמאס לשדר עסקים כרגיל ולהציג שכוחו בידו והוא שולט בשטח, לא אלה פני הדברים באמת. חמאס מאוד חלש וגורלו כמו גורל עזה כולה תלוי לחלוטין בידי אחרים. הוא אינו יכול לשקם את עזה אפילו במעט ואין ביכולתו אפילו לקיים את עזה בשגרה ללא עזרה מבחוץ. התלות שלו בסיוע חיצוני היא מוחלטת. חמאס מבין טוב יותר מכל אחד אחר שהמציאות של שלטונו עומדת להשתנות שלא בטובתו, וסביר להניח שאף השלים עם כך. גם השאיפה שלו למודל חיזבאללה בלבנון היא אשליה, שברור לו שאין לה סיכוי להתממש.
כניסתו והצהרותיו הבומבסטיות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עשו באזורנו רעידת אדמה מדינית גדולה ביותר. תוכנית הטרנספר ו"הבעלות האמריקנית" על עזה הכניסה לחשש גדול מאוד את מנהיגי מדינות ערב ובעיקר את ירדן ואת מצרים. מסיבת העיתונאים של טראמפ עם המלך עבדאללה הייתה רגע מביך וקשה לכל מנהיגי ערב הגאים שלא רוצים בהשפלה דומה, שם נפלה גם ההבנה שאם הם לא יקחו את האחריות לידיהם ויציגו יוזמה משלהם, עלול טראמפ ללכת על ראשם. פגיעה כזאת מבחינתם תהיה מכה שלא יצליחו להתאושש ממנה, לא באפשרות של לכפות עליהם פליטים עזתים שתערער את יציבותם ולא פגיעה בסיוע הכספי שיכולה למוטט את כלכלתם.
כניסת מדינות ערב יוצרת מנוף מסוג חדש על חמאס
המנהיגים של המדינות הערביות המתונות נפגשו כבר בסוף השבוע האחרון ואמורים להעמיק בדיונים, שבסופם יציגו לאמריקנים תוכנית לרה-ארגון של רצועת עזה. ניתן כבר להבין שהעקרונות הינם שיקום עזה מבפנים ללא הוצאה של תושבים מחוץ לרצועה, הקמת ועדה ערבית שתלווה את תהליך השיקום כאשר מצרים תתפוס בה מקום מרכזי, ולצידה ירדן, סעודיה והמפרציות עם מעורבות אמריקנית. את הביטחון יספקו כוחות משטרה מקומיים שיוקמו לשם כך, כאשר סביר שלזמן הביניים ייפרס בשטח כוח שלום בין-ערבי. כל מהלך ניהול החיים בעזה יהיה על ידי הקמת מנהלת מקצועית ללא הגדרה פוליטית, והשיקום כולו ינוהל על ידי מנהלת המדינות הערביות מכספים ממדינות המפרץ, סעודיה וארצות הברית.
המהלך הזה הוא דרמטי, משום שכאשר הוסכם על שלבי עסקת החטופים, היה למעשה ההסכם בילטרלי בין ישראל לחמאס. לכן, ככל שהוא מתקדם בביצוע הוא נקלע למבוי סתום, משום שחמאס רוצה את סיום המלחמה ולהישאר במקומו בשלטון, וישראל רוצה חטופים אבל בלי חמאס.
כניסה של מדינות ערב יוצרת מנוף שלא היה קודם, כזה שיכול לרבע את המעגל. זהו מהלך שיכול להזיז הצידה את חמאס מהמרכז ולשים במקומם מנהלת שאיננה חמאס, שתהיה מקובלת על ארצות הברית וישראל, ואף הרבה יותר מכך. מול ישראל, יכול חמאס להתווכח ולנפנף בקלף החטופים. מול מצרים, המגובה במדינות הערביות, לחמאס אין יכולת מיקוח וגם ספק גדול אם יעז בכלל להתנגד צבאית למהלך של כניסה ויישום שליטה של כוח משלוח חיצוני בשטח. לכן, הסיכויים של תוכנית כזאת להתממש בהחלט גבוהים מול כל אלטרנטיבה. לאמריקנים, שמכתיבים את הדרך, כל פתרון מעשי שיושם על השולחן הינו חיובי.
לישראל, לעומת זאת, שתי בעיות בדרך: האחת היא אפשרות החיבור בין שלב א' לתוכנית המדינית ברצף הזמן. המשמעות הנדרשת היא למשוך את שלב א' ובהבנה שיש תוכנית לפתרון מדיני, ישראל יכולה להיכנס לשלב ב' עם התחייבות להפסקת אש קבועה שתרגיע בינתיים את חמאס וכך יתאפשר גמר העסקה, ממנה יוכל להתקיים התהליך המדיני האזורי שידחוק את חמאס מהמרכז לפינה. על מצרים והערביות נדרש להוציא לפועל הצעת התוכנית בטווח של שבועות בודדים על מנת שיתחבר לעסקת החטופים, וימנע זמן התחזקות נוסף של חמאס.
התוכנית הערבית תבהיר לחמאס כי לא ייכנס כל סיוע ללא הסכמתם לתוכנית, ולבטח לא יהיה שום שיקום. בנוסף, לא יוכלו מנהיגי חמאס להיכנס לאף בירה ערבית ללא שיאשרו קודם את ההסכמה.
סמוטריץ' דבק בעיוורון. ומה יעשה נתניהו?
בינתיים, דווקא הבעיות הפוליטיות הקטנות הן אלה שיכולות לסכן את הפתרון המסתמן לעזה ולסכל את מינופו לכדי הסכם אזורי רחב יותר.
בראש, החששות של ראש הממשלה בנימין נתניהו מהשר בצלאל סמוטריץ', שתוכנית כזאת הינה מעל למידותיו ומחוץ למנדט שניתן לו על ידי הרבנים שעומדים מאחוריו. סמוטריץ' רוצה רק מלחמה, דם והפקרת יהודים. הכול תמורת שימור כוחו. בעיוורונו, סמוטריץ' אפילו לא מבין שאצל טראמפ, למרות הצהרותיו שיאפשר לנתניהו להחליט, אין באמת אופציית מלחמה על הפרק. ראו כיצד טראמפ משליך את זלנסקי מתחת לגלגלים. אבל, גם אם נתניהו היה משתוקק כל כך לחזור למלחמה, בלי מטרות, בלי מילואים, עם צבא שחוק, הוא היה משאיר סביבו מישהו שמבין בזה, וגם יהיה מוכן לקחת את סיכון הכישלון הכרוך בזה.
לראש הממשלה ברור שמהלך כזה הוא הנכון, ומהווה הישג אסטרטגי, למרות שבגלל שותפיו הוא יצטרך לצאת לבחירות. השאלה הגדולה היא האם במצבו, הוא מסוגל לעשות את הצעד הנכון למטרה גדולה? זה סימן השאלה הגדול שקיים כעת.
החזרת החטופים ממלאת את כולנו בתקווה גדולה, בשעה שהימים הקרובים יהיו מאוד גורליים. נקווה שייעשו הצעדים הנכונים שיחזירו קודם כל את אחינו החטופים.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים