לו דמיינתם לעצמכם שהודעת ההתפטרות, נטילת האחריות וההודאה בכישלון אתמול (שלישי) של הרמטכ"ל ומפקד פיקוד הדרום יובילו למהלך דומה בצמרת המדינית, אז כנראה שבדיוק שבתם מרילוקיישן נטול ווייפיי בשנתיים האחרונות.
לא רק שהתפטרותם של רא"ל הרצי הלוי ואלוף ירון פינקלמן לא הפעילה לחץ כלפי מעלה, אלא זו עשתה בדיוק את הפעולה ההפוכה - אותם הפוליטיקאים שהיו שם ב-7 באוקטובר בתפקידי מפתח, כך מתברר, התגוללו על בכירי מערכת הביטחון כאילו הם בכלל מבקרים חיצוניים שמחלקים ציונים, בטח לא מי שנושאים באחריות הרבה ביותר. עם כל הכבוד לפסטיבל מנצלי ההזדמנויות אמש מתוך הממשלה, כולל המברכים שהודו לרמטכ"ל על החלטתו הנכונה בזמן שהם ממשיכים לחמם את כיסאם, הרי שהציטוטים שהביא ירון אברהם מהשיחה שנערכה לפני כמה שבועות בין הרמטכ"ל לבין שר הביטחון ישראל כ"ץ היו המדהימים מכולם.
כ"ץ בחר ללמד את הלוי שיעור בערכים. "אחריות היא לא מילה כללית", הוא הסביר לו, ואף מזכיר: "אתה עומד בראש המערכת הזו". אני תוהה אם האנלוגיה כאן לראש הממשלה ולשרים הבכירים לא עלתה במוחו, או שאולי זה פשוט לא אכפת לו. ובמילים אחרות - האם זה חוסר מודעות עצמית או שכ"ץ דווקא מודע היטב ובוחר להשתין מהמקפצה, כי מזמן כלום כבר לא משנה. כן, מי שמשלו ב-7 באוקטובר יוכלו להמשיך למשול ולמנות את הרמטכ"ל הבא תוך שהם מסבירים לציבור שהם מנקים כך את המערכת כדי למנוע את המחדל הבא. המראה מזמן כבר התרסקה לרסיסים.
וכדי לקבל הוכחה שזו לא טעות אלא מדיניות, צריך לבחון את ההתחמקות האקטיבית של הממשלה מבירור כישלונה היא - סוגיית התחקור. על כך הרביץ שר הביטחון תורה ברמטכ"ל: "בסופו של דבר קרה כאן דבר, ולמילה אחריות יש משמעות. יש משפחות שמגיע להן הסברים, יש ציבור ויש הפקת לקחים גם לגבי צה"ל והמינויים". המשפחות אכן דורשות הסברים ולקחים, לא רק מגורם אחראי אחד למחדל - צה"ל - אלא גם משולחו, ממתווה המדיניות, ממי ששותף אם לא מי שהוביל את הקונספציה. ייתכן והמגמה הזאת רק תתעצם - בחודש הקרוב הרמטכ"ל יציג לשר הביטחון את התחקירים המבצעיים והשליטה תעבור לידיים של כ"ץ, כל המידע כולו יגיע לשולחנו, את המידעים שנוחים לו יוכל להוציא ואת אלה שפחות להצניע.
השר כ"ץ אומנם לא מי שאמור להטיף לצבא על קבלת אחריות, אבל זה לא אומר שהוא טועה - לוקח לצה"ל יותר מדי זמן לתחקר את עצמו. כמה מהתחקירים מגנים על מפקד הגוף המתוחקר הרבה יותר מאשר מתחקרים את כישלונו, והעובדה שהמתוחקרים בחרו מי יתחקר אותם פשוט מגוחכת. נכון, ייאמר לזכות הרמטכ"ל ששלושה חודשים לאחר המתקפה מינה צוות תחקור חיצוני של קצינים בכירים לשעבר שינהל את התחקירים המבצעיים. נתניהו סיכל את המהלך הזה. אפשר להתווכח על האישים שנבחרו לאותו צוות, אבל אין ספק שהתוצרים שלו היו אמינים הרבה יותר מהאופן שבו התחקור נעשה כיום.
בכלל, נדמה ש-7 באוקטובר הביא לשיא את הפגיעה במוסד הכמעט מקודש של התחקיר המבצעי. ובלי קשר להתנהלות המחפירה של הממשלה, הצבא צריך להמשיך להקפיד על הנורמות הראויות שלו, וזה לא תמיד קורה בתוך קרבות הבוץ המדממים, שקיבלו ביטוי כבר שלושה שבועות לאחר מתקפת חמאס בציוץ לילי, שבו נתניהו הפיל את האחריות כולה על ראשי מערכת הביטחון.
הדרג המדיני לא רק שלא מתוחקר, גם לא קיבל על עצמו אחריות כלשהי ובוודאי שלא התפטר. נתניהו לא רוצה לספק הסברים לוועדת חקירה ממלכתית, לא רוצה להסביר מדוע גם שישה ימים לפני מתקפת חמאס אפילו לא השיב לראש השב"כ שהמליץ לו לחסל את ראשי חמאס דף וסינוואר. גם שר הביטחון לא התפטר, הוא פוטר רק כי התנגד לחוק ההשתמטות, שום קשר לאירוע הקטן ההוא שבו נכבש עוטף עזה בידי ארגון טרור. גלנט נשא נאום עם פיטוריו, משפט כללי על אחריות נבלע שם בשצף התפארויות שנועד, כך נראה, לשמש מקפצה לשר הביטחון של 7 באוקטובר לקראת מרוץ עתידי לראשות הממשלה.