"טפסו על עץ אחר", הגיבה השבוע חה"כ טלי גוטליב לבקשת הפרקליטות להתייצב לחקירה. עוד בחודש יוני הודיעה היועמ"שית כי יש לחקור את חברת הכנסת בחשד לגילוי מידע סודי, לאחר שחשפה את זהות בן זוגה של שקמה ברסלר. אלא שחה"כ גוטליב מסרבת להתייצב לחקירה. לשיטתה, היא פעלה במסגרת מילוי תפקידה ועל כן לא ניתן להעמידה לדין. לפי הפרסומים, היא טענה כי אין סיבה לחקור אותה ואף כי לא ניתן לעצור אותה או לעכב אותה לחקירה.
בתחילת השבוע שלח המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד אלון אלטמן, מכתב לחה"כ גוטליב שבו אמירה ברורה:
"ההחלטה לחקור אותך כחשודה בביצוע עבירה פלילית התקבלה על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים כנדרש... סירובך להתייצב לחקירה בהתבסס על הטענה בדבר קיומה של חסינות מהותית, אין לה על מה שתסמוך. חוק החסינות אינו מקנה לחבר כנסת חסינות מפני התייצבות לחקירה פלילית. כאשר עולה חשד לביצוע עבירה פלילית יש בסמכות גורמי האכיפה לזמן חבר כנסת לחקירה, במסגרתה אף תתברר השאלה האם מעשיו חוסים תחת החסינות המהותית הנתונה לחבר כנסת בגין מעשה או הבעת דעה הנעשים לשם מילוי תפקידו".
האירוע מעורר שתי שאלות נפרדות: הראשונה – היא אם מעשיה של גוטליב נהנים מחסינות במילוי תפקיד, והשנייה, שאליה מתייחס עו"ד אלטמן, היא אם החסינות מגינה עליה מפני חקירה פלילית.
חבר כנסת חסין מזימון לחקירה?
לחברי הכנסת שלנו יש שני סוגים של חסינות. חסינות מהותית (במילוי תפקיד) וחסינות דיונית. החסינות המהותית מגנה על התבטאויות ומעשים שנעשו במסגרת מילוי התפקיד, בעוד שהחסינות הדיונית מגינה על חברי הכנסת, בין היתר, מפני הליכים משפטיים על מעשים שנעשו שלא במסגרת מילוי התפקיד.
החסינות המהותית אינה ניתנת להסרה והיא עומדת לחבר הכנסת לנצח, גם לאחר סיום כהונתו, אבל היא אינה מוחלטת. לא כל התבטאות של חבר כנסת מוגנת, והחסינות לא נועדה לאפשר לחבר הכנסת לעבור על החוק. בהתאם למבחני הפסיקה, קשה לראות במעשיה של חברת הכנסת גוטליב כחוסים תחת החסינות המהותית.
החסינויות הדיוניות הן רבות: חסינות מפני העמדה לדין פלילי בעבירות שאינן במילוי תפקיד, חסינות מפני האזנת סתר, חסינות מפני חיפוש ומפני מעצר. הן מגינות על חבר הכנסת רק בתקופת כהונתו, פרטיהן מוסדרים בחוק חסינות חברי הכנסת והן ניתנות להסרה על ידי הכנסת.
באשר למקרה של חה"כ גוטליב, על פי התפיסה המקובלת, החסינות לא חלה על שלב החקירה הפלילית. בשנת 2007 קבע בג"ץ כי חסינותו הדיונית של נשיא המדינה אינה משתרעת על שלב החקירה הפלילית, ומסקנתו זו התבססה, בין היתר, על ההשוואה לדין החל לגבי חברי כנסת. נפסק כי "בצד הוראות החסינות הדיונית הנוגעות לחבר הכנסת, מוכרת, ככלל, כפיפותו של חבר הכנסת לחקירה פלילית", ובהמשך: "החסינות הדיונית הנתונה לחבר הכנסת, כזו הנתונה לנשיא אינה מונעת, אפוא, חקירה פלילית ושימוע".
עמדה זו, על פיה אין חסינות מפני חקירה, באה לידי ביטוי גם בדוח הוועדה הציבורית לבחינה מחדש של נושא חסינות חברי הכנסת, שפורסם ב-1997. הוועדה הציעה להוסיף הסדר בעניין חקירת ח"כים ולפיו פתיחה בחקירה תיעשה בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, תוך שמובהר כי "אין בחוק הוראה כלשהי המתנה חקירה פלילית נגד חברי הכנסת, בהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה".
בשל רגישות העניין קיים נוהל משטרתי מיוחד המסדיר פתיחה בחקירה נגד אישי ציבור בכירים, לרבות חברי-כנסת. חקירה כזו טעונה אישור של ראש אגף החקירות והמודיעין במטה הארצי, שנדרש ליידע את היועמ"ש על החלטה לפתוח בחקירה. על פי הנוהל, ביצוע חקירה גלויה ראשונה, ובכלל זה חקירה פרונטלית, יובא מראש לידיעת פרקליט המדינה או פרקליט המחוז הרלוונטי. אם שוכנע ראש אגף החקירות כי יש צורך לזמן את חבר הכנסת לחקירה – עליו לדווח על כך למפכ"ל. אם חבר הכנסת נדרש לחקירה כחשוד, יש צורך ליידע על כך את יו"ר הכנסת, בכפוף לטובת החקירה.
אם החקירה בסופו של יום מעלה כי העבירה בוצעה במסגרת מילוי תפקיד, חלה החסינות המהותית ולא ניתן יהיה להעמיד לדין את חבר הכנסת.
אם, לעומת זאת, החקירה מעלה כי המעשים שנעשו לא בוצעו בזיקה לתפקידו של חבר הכנסת – אפשר יהיה להמשיך את ההליך הפלילי ובסיומו אף להגיש כתב אישום נגד חבר הכנסת. במקרה כזה יחול ההסדר שבחוק החסינות, המאפשר לחבר הכנסת לפנות בבקשה לקבל חסינות דיונית מפני העמדתו לדין פלילי.
גוטליב מסבכת את עצמה
מעניין כאן להזכיר את המקרה של חברי הכנסת טיבי וברכה, שנכנסו לשטחי A ללא אישור מפקד הפיקוד וסירבו להתייצב לחקירה. היועמ"ש אז אומנם סגר את תיקי החקירה נגדם, אולם העביר את חומר החקירה לטיפולה של ועדת האתיקה. מהחלטתה של הוועדה ביולי 2003 עולה כי אף אחד מהם לא טען כי החסינות מגנה עליו מפני חקירה. חה"כ טיבי סירב להגיע לחקירה בטענה כי מדובר ב"חקירה פוליטית", ואילו חה"כ ברכה הגיע לחקירה ולאחר מכן עזב אותה וסירב להתייצב לחקירה האחרונה, תוך שהוא גורס כי אם למשטרה יש ראיות, הוא מזמין אותה "להיפגש בבית המשפט".
ועדת האתיקה אימצה את עמדתו של היועמ"ש וקבעה כי "על פי חוק החסינות, אין לחבר הכנסת חסינות מפני חקירה במשטרה וחובתו, ככל אדם, להתייצב לחקירה אליה הוזמן". עוד קבעה הוועדה כי אי ההתייצבות מהווה הפרה של כללי האתיקה, ומשכך – השניים ננזפו.
אגב, הצעת החוק שהגישה לאחרונה חה"כ טלי גוטליב מבקשת לסטות מן הדין הקיים ולקבוע כי ככלל, אי אפשר יהיה לפתוח בחקירה נגד חה"כ ואף לא לדון בתביעה אזרחית נגדו, אלא אם 90 חברי כנסת יקבעו כי המעשה המיוחס לחבר הכנסת לא נעשה במסגרת מילוי תפקידו.
סירובה של חה"כ גוטליב להגיע לחקירה הוא דבר חריג ביותר, מהלך שאף עשוי לעמוד נגדה מבחינה ראייתית. זאת הואיל ושתיקה של חשוד עשויה לחזק את הראיות נגדו. בנוסף, אי התייצבות לחקירה מהווה כאמור, הפרה של כללי האתיקה.
לחברת הכנסת עומדת גם חסינות מפני מעצר, אך הכנסת מוסמכת להסיר אותה. מכל מקום, גם אם החסינות של חה"כ גוטליב לא תוסר, אין מניעה להמשיך בחקירה המשטרתית נגדה, שלא תכלול את חקירתה שלה.
יש לקוות כי בסופו של יום חה"כ גוטליב תתייצב לחקירתה, כראוי לנבחר ציבור.
>>> סוזי נבות היא פרופ' למשפטים, מומחית למשפט חוקתי וסגנית נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה. ד"ר מורן קנדלשטיין-היינה היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה