דעה רווחת שאיננה מוגבלת רק לצד אחד של המפה הפוליטית, תופסת את שלב ב' בעסקת שחרור החטופים כצעד שיחייב את הפסקת המלחמה. זו הסיבה שגם בחוגי הממשלה ישנם המתנגדים להתקדמות לשלב ב', מחשש שיסיים את המלחמה מבלי שחמאס הוכרע. הקולות בממשלה נעים, לפיכך, בין חזרה מיידית למלחמה, לבין הארכתו של שלב א' על מנת לנסות ולקבל חטופים נוספים. אלא שמדובר בתפיסה שגויה, וליתר דיוק - קו מחשבה שהיה נכון עד לנקודה מסוימת במלחמה, אך כעת חייב להשתנות. התקדמות לשלב ב' היא אינטרס מובהק של ישראל, לא רק מתוך החובה המוסרית לחטופים, אלא גם כתנאי הכרחי להשגת הכרעה מבצעית ואסטרטגית מול חמאס.
שלבים א' ו-ב' באסטרטגיה של חמאס
מבחינת חמאס, מטרת שלב א' של עסקת החטופים היא להשיג את מטרותיו הדחופות ביותר, ובראשן הקלת הלחץ הצבאי מעל צווארו. לא רק איומי הנשיא טראמפ הביאו את חמאס וישראל לעסקה, אלא גם ההתפתחויות שהצטברו במהלך חודשי הקיץ והסתיו. אלה כללו את חיסול הנהגת חיזבאללה, חיסול סינוואר שהחזיק באסטרטגיה קיצונית ביחס לעסקת החטופים, נפילת משטר אסד בסוריה והמבצע הישראלי לכיבוש צפון הרצועה.
מלבד הקלת הלחץ הצבאי, שלב א' מאפשר לחמאס להכניס סיוע מאסיבי המרחיב את צינור החמצן הכלכלי והלוגיסטי שלו. גם פתיחת ציר נצרים למעבר פלסטינים חזרה לצפון הרצועה נתפסת בארגון כצעד שיסייע להקשות על ישראל את החזרה ללחימה. הפסקת האש גם מאפשרת לחמאס לאמן מגויסים חדשים ולשקם בעזרת האסירים המשוחררים בעסקה את שדרת הפיקוד שלו. אלה התפתחויות שאין להקל בהן ראש, אף שחמאס רחוק מן היכולת לשקם את התשתיות והנשק שאיבד במלחמה.
לעומת המטרות הדחופות של שלב א', מטרותיו של חמאס בשלב ב' אסטרטגיות יותר וארוכות-טווח. הבטחת שרידותו ככוח דומיננטי ברצועה וסיום המלחמה הן החשובות שבהן. חמאס שואף להבטיח זאת באמצעות ערבויות בין-לאומיות, הבטחת משאבי שיקום, ומנופים שימנעו מישראל לשוב למלחמה. למרבה הצער, על ישראל להעריך שבין המנופים הללו יהיו גם "תעודות ביטוח" בדמות מספר חטופים שחמאס ינסה לשמור בסתר על מנת שיוכל להשתמש בהם כקלף מיקוח עתידי. הארגון לא יודה בקיומם, אך ישראל חייבת להניח שזהו התרחיש הסביר ביותר בכל מתווה. דווקא משום כך הדבר מקל על ההחלטה שצריכה ליפול בישראל בעד התקדמות לשלב ב' כדי לפעול להפחתת מספר החטופים ככל האפשר.
מדוע ישראל חייבת להתקדם לשלב ב'?
ההנחה שישראל צריכה להימנע ממעבר לשלב ב' כדי לשמור לעצמה מרחב פעולה צבאי - שגויה. ההפך הוא הנכון: מיצוי שלב ב' ישחרר את ישראל מעול החובה המוסרית כלפי החטופים ויאפשר לה לתקן טעויות מבצעיות ואסטרטגיות על ידי פעולה יעילה מבעבר.
ראשית, שחרור החטופים ישחרר את ידיו של צה"ל ויאפשר לו חופש פעולה מבצעי גדול מבעבר. במהלך 15 חודשי המלחמה, ובמיוחד לאחר כיבוש רפיח באביב האחרון, הבטיח צה"ל לעצמו חופש פעולה מבצעי נרחב וחיוני, אך לא מלא. צה"ל נמנע למעשה מתקיפת כ-30 אחוזים משטח הרצועה בשל הימצאותם של חטופים באזורים אלו. משמעות הדבר היא שחמאס הצליח לשמור על מעוזים מבוצרים בשטחים נרחבים, במיוחד במרכז הרצועה, שלא ספגו התקפה קרקעית משמעותית. שחרור מרבי של חטופים יאפשר לישראל להסיר את המגבלות הללו ולמוטט לאחר מכן את הכוחות והתשתיות הצבאיות שנותרו לחמאס.
שנית, על ישראל לעבור למודל שליטה אפקטיבי. עד כה נקט צה"ל בפשיטות חוזרות על אותם אזורים, תוך פגיעה הדרגתית ביכולות חמאס. גישה זו הייתה אפקטיבית לזמנה ומחויבת המציאות בשל מגבלות כוח האדם של צה"ל. אולם, היא איננה יכולה להוביל בסופו של יום להכרעה צבאית ללא שליטה קבועה בשטח.
הפתרון הנדרש הוא שלב ביניים הכולל ממשל צבאי זמני, שיאפשר לישראל לייצב את השטח ולהעביר את הרצועה בהדרגה לידי גורם שלטוני חדש שאינו חמאס. יש לומר שבאופן מסורתי הצבא סולד ממשימות ממשל, אלא שהניסיון של ישראל ומדינות אחרות מלמד שלא ניתן לבצע קיצורי דרך. המעבר משלב הכיבוש לשלב "הרגל המדינית המשלימה" לא יכול להתקיים ללא שלב ביניים של ממשל צבאי המייצב את השטח ומרגיל את האוכלוסייה לשלטון אחר
חמאס אינו בלתי-מנוצח אך ישראל חייבת לפעול נכון
טענות מוכרות גורסות שחמאס אינו ניתן להכרעה, בין אם משום שהוא "רעיון" ובין אם משום שהוא פועל במתכונת גרילה. טענות אלו אינן עומדות במבחן ההיסטוריה. אידיאולוגיות קורסות כאשר הן מוכחות ככושלות, ומיליציות וצבאות טרור מוכרעים מול העוצמה של כוח צבאי עדיף. חמאס, מבחינה זו, איננו כוח שמעל הטבע. אלא שהתנאים להכרעתו לא הושגו עדיין בגלל החזקתו בחטופים ובשל היעדר תכנון אסטרטגי לשליטה ברצועה. מי שמניח שצה"ל יוכל להכריע במתקפה מחודשת מבלי לשנות את דפוסי הפעולה והתנאים הקודמים - מניח בחוסר היגיון מוחלט שעל בסיס אותה שיטה ניתן יהיה לקבל תוצאה שונה.
לכן, הדבר המתבקש הוא להתקדם לשלב ב' ולשחרר כמה שיותר חטופים כדי שליבה המוסרי של ישראל יהיה שלם, אך גם שידיה תהיינה חופשיות. ממשל טראמפ לא רק דוחף למימוש שלב ב', אלא גם מסמן בכל צורה אפשרית שישראל תהנה מגיבויו המוחלט כשתחליט לשוב למלחמה ולא משנה אילו ערבויות תשיג חמאס. הספקנים טוענים בצדק שחמאס איננו מאוכלס בטיפשים ולכן ישמור לעצמו חטופים. הערכה זו נכונה, אלא שחמאס ינהג כך בכל מתווה עסקה שהוא כדי להבטיח ערובות לביטחונו לטווח הארוך. לכן, הסיכוי היחידי לשחרר את החטופים הללו יהיה כנראה רק במסגרת מבצע צבאי, אך עד אז על ישראל למצות את כל האפשרויות לשחרר חטופים במסגרת עסקה בשלב ב'.
היוזמה הערבית המתהווה בימים אלו חיובית מבחינה זו שהיא מציעה סיוע להקמתו של שלטון "יום שאחרי" ללא חמאס, תוך פירוק הדרגתי מנשקו. חמאס כבר הסכים לפני כמה חודשים לסגת לכאורה מן השלטון, אך לעת עתה אינו מסכים לוותר על הנשק וקשה לראותו עושה זאת באופן וולונטרי. עם זאת, היוזמה הערבית יכולה להפוך לאופציה ריאלית אם ישראל תחדש את הלחץ הצבאי שיחייב את חמאס להכרעה בין תנאי הפירוז של היוזמה הערבית לבין כתישה וקריסה מוחלטת. כדי להגיע לנקודה זו, ישראל חייבת תחילה לממש את שלב ב', לשחרר כמה שיותר חטופים – ואז לחזור למערכה כשהיא חופשיה לפעול ללא מגבלות.
>>> ד"ר הראל חורב הוא היסטוריון, מומחה לחברה הפלסטינית וחבר סגל במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון שבאוניברסיטת תל אביב