קשה להגזים בעוצמת ההשתאות העולמית למול הניצחון הסוחף של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ. טראמפ כבש את כל "המדינות המתנדנדות", זכה ברוב מוחץ בקולות האמריקנים, ופשוט הפתיע - הביס והכריע את קמלה האריס בכל פרמטר ובכל מגזר, לרבות מגזרים "דמוקרטיים מסורתיים" כמו נשים לבנות. אפילו הקהילה האפרו-אמריקנית והבוחרים ממוצא לטיני עברו במספרים גדולים מהמפלגה הדמוקרטית למחנה טראמפ. למעבר הזה צפוי להיות השלכות גדולות לעתיד. האמריקנים הכריעו - הם רצו ווינר.
הניצחון של טראמפ הוא במידה רבה ניצחון תרבותי ואידיאולוגי על ה"טרלול" במחנה הליברלי. המלך החדש-ישן של אמריקה, האיש הוולגרי, שפעמיים עמד בפני ניסיון הדחה, שמסובך עד צוואר במשפטים ושערוריות, דיבר לאמריקנים במונחים של שחור-לבן, טוב ורע, יפה ומכוער, עמית ואויב. הוא מכר בהירות ובז לדו-משמעות. "מי זו קמלה?", שאל בבוז. "מה היא: הודית או שחורה?". הסגנון של טראמפ מוכר. טראמפ אומר את מה שאסור להגיד בתרבות ה-PC, שהלכה לדעת המוני אמריקנים רחוק מדי. טראמפ לא עוסק ב"טרנסג'נדרים", אצלו יש רק גברים ונשים.
תנועה מהפכנית, ובראשה מושיע
לאחר ההפסד שלו לביידן ב-2020, טראמפ הוספד כסוס מת. הוא היה איש מובס, מושפל, אדם שהוביל לכאוס ושסוכני FBI פרצו לאחוזתו בפלורידה על מנת לאסוף חומרים מרשיעים. רבים צהלו כש"הפאשיסט" חוסל, ואפילו חלק ממקורביו, כמו סגן הנשיא מייק פנס, תפסו ממנו מרחק.
אבל הנס התחולל. טראמפ קם על הרגליים, נאבק בכל המוסדות, הצליח לדחות ולעייף תהליכים משפטיים. לבסוף, במסע מדהים, שיקם והוביל את התנועה האמריקנית הגדולה המכונה MAGA לקרב הניצחון. אם התוצאות היו קרובות זה יכול היה להיגמר בדם ברחובות, אבל הבחירות הוכרעו בתבוסה גדולה של הדמוקרטים. ייקח להם זמן להשתקם.
המסע לתהילה החל בשלבים. תחילה, הביס טראמפ את כל יריביו במפלגה הרפובליקנית. אחר כך הוא צפה מהצד בהנאה מופגנת בדעיכה הטרגית של ג'ו ביידן. לבסוף, הוא מחץ את האריס והדמוקרטים, המלקקים את פצעיהם מתוך ייאוש ובלבול. הם יכולים להתנחם בעובדה שבאמריקה זה "רק לארבע שנים", ואז הוא יהיה חייב לפרוש.
טראמפ הוביל תנועה מהפכנית ולא מפלגה. הוא יצא נגד המוסדות, נגד הקונבנציות. "הוא לא יכול להפסיד", אמרו תומכיו לפני הבחירות. "כי הוא ניצח - אם יפסיד זה רק בגלל זיופים וגנבת הבחירות". הבחירות, עבור רבים מאוהדי טראמפ, היו מלחמה נגד שיבוש "רצון העם" ונגד "הדמוקרטיה". לא הייתי מתנגד אם היו יורים ביריבינו, אמר המושיע. הם לא הזדעזעו. הוא הציג כל התבטאות קיצונית לא רק כאמת אלא גם כבדיחה. כך עובדים דמגוגים, שאג הוושינגטון פוסט.
המהפכה העממית של טראמפ, שהופיעה בבירור בקלפיות, צפויה להמשיך גם בוושינגטון - עם ממשל מהפכני לא פחות
טראמפ תמיד טען שניצח גם ב-2020. הפעם, הוא זכה לא רק לתהילת עולם אלא למעמד של קדושה של ממש. תומכיו, והוא עצמו, רואים בשרידותו לאחר ניסיונות ההתנקשות בחייו בזמן הקמפיין כעדות לבחירה אלוהית. כך אמר טראמפ עצמו ממש בנאום הניצחון.
בונים כוורת, בונים אמריקה חדשה
הבחירות עברו, והניצחון מתוק. אבל עכשיו חייבים למשול. משילות לא בנויה רק על כריזמה, על גחמות ואספות המונים. יש הרבה נושאים על הפרק בכלכלה, בבריאות, במדיניות החוץ. לאמריקה הדמוקרטית יש מסורת, יש מוסדות, יש נבחרים, יש בתי משפט, יש כללים. אפילו טראמפ ירצה להשאיר אחריו מורשת מפוארת. ניתנה לו הזדמנות יוצאת דופן להיכנס להיסטוריה כנשיא גדול ממש, ולא רק גיבור הקמפיין. עכשיו מתחיל הריסון, מתחילים לעבוד. ההצלחה שלו תלויה במינון בין טמפרמנט טראמפיסטי להישגים ממשיים. הבורסה בינתיים עולה, הרכבת יצאה לדרך.
באמריקה, תקופת המעבר בין ממשל יוצא לנכנס היא של 11 שבועות. טראמפ יגיע לבית הלבן רק אחרי טקס ההשבעה ב-20 בינואר. בבריטניה, המעבר מניצחון בבחירות לדאונינג 10 לוקח שעות. בתקופת המעבר לממשל החדש, לטראמפ אין עדיין סמכות נשיאותית - אבל יש לו לגיטימציה ורוחו מרחפת.
כעת הוא חייב להיות ממוקד באיוש תפקידים ובמשימות, כי הבלתי נודע מצפה תמיד מעבר לפינה. פרשנים מייחסים את הפיאסקו של מפרץ החזירים בממשל הנכנס של קנדי, בראשית 1961, לתהליך כושל של תקופת המעבר מממשל אייזנהאואר. גם הנשיא קלינטון הסתבך בתחילת ממשלו כשנודע ששרת המשפטים שבחר, זואי בירד, העסיקה מהגר לא חוקי ולא שילמה כספי ביטוח לאומי. אלפי משרות ייאויישו בחודשים הבאים. כשגרתי בוושינגטון, כולם בתקופה זאת חיפשו דירות להשכרה.
טראמפ עובד קשה כדי לא לעשות טעויות. המעבר והכניסה שלו לבית הלבן קריטיים, ולנשיא ה-47 יש כבר ניסיון כנשיא ה-45. הוא מינה את סוזי וויליס, אחת ממנהלות הקמפיין שלו, להיות ראש הסגל בבית הלבן. בעוד הבוס הגדול מוחצן, היא יסודית, ממסדית, "אשת ברזל". טראמפ מינה גם את הווארד לטניק לדמות מובילה בעיצוב הממשלה החדש ובבחירת האנשים. לטניק, יהודי בן 63 מניו יורק, צריך לדאוג לאייש כ-4,000 משרות, מתוכן כאלף באישור הסנאט. לטניק הוא מקצוען. הוא מיליארדר שעבר תהפוכות קשות. התאגיד בראשו עמד ספג מכה אנושה בפיגוע הטרור ב-11 בספטמבר 2001. 658 מעובדיו נרצחו במגדלי התאומים. הם עבדו בקומות העליונות ולא היה להם סיכוי. גם אחיו נרצח. באותה השעה לטניק עצמו הוריד את בנו בבית הספר. מאז הוא השתקם, בנה אימפריה ונחשב למקורבו של טראמפ.
כבר זמן רב שהוא עובד עם הצוותים, שבוחנים אלפי קורות חיים. "מביאים לבוס ארבעה מועמדים והוא בוחר", דווח. בצוות הארגוני/הכלכלי חבר המיליארדר והיזם אילון מאסק. הגאון של טסלה, שהפך את טוויטר ל-X, אימץ את טראמפ וטראמפ אימץ אותו. הוא חלק מהניצחון הגדול, וכבר דווח שהוא, יחד עם היזם הרפובליקני ויווק רמאסוואמי, צפויים לעמוד בראש ועדה שתוביל שינויים בממשל הפדרלי ותקדם "ייעול". מאסק טוען כי המהפכה של טראמפ תוביל לייעול "שיחסוך שני טריליון דולרים באופן מיידי, לפחות". בצוות הכלכלי של טראמפ נמצאים עוד משקיעים ובעלי הון מוכרים בארצות הברית.
חזון קושנר מול חזון האקבי
טראמפ אוהב אנשים נאמנים. הוא נקמן, אבל גם הוכיח יכולת לסלוח ולעבור הלאה. סגן הנשיא ג'יי די וואנס כינה אותו פעם בפומבי "אידיוט", ובאירוע מסוים אף אמר שהוא "כמו היטלר". טראמפ לא שכח זאת, אבל זז קדימה. גם מזכיר המדינה הנכנס, הסנאטור המוכשר מרקו רוביו, קילל אותו פעם, זאת לאחר שטראמפ כינה אותו בעימות הטלוויזיוני "מרקו הקטן". אחרי שהפסיד לטראמפ במרוץ הרפובליקני, החליט רוביו להמר על הג'ינג'י הגבוה. רוביו אוהד ישראל שהגיע לסנאט בגיל 39 לאחר שהיה ראש בית הנבחרים במדינת פלורידה.
רוביו יעבוד גם עם היועץ לביטחון לאומי החדש מייק וולץ, חבר הקונגרס מפלורידה, שמייצג מדיניות קשוחה מול סין. וולץ לחם באפגניסטן ועבד בממשלים קודמים, לרבות עם מזכיר ההגנה ראמספלד וגייטס. ברוח טראמפ, הוא צפוי לדרוש מחברות נאט"ו השתתפות גדולה יותר בהגנת אירופה.
בצוות החוץ המשובח של טראמפ תכהן גם השגרירה המיועדת לאו"ם אליס סטפנק. סטפנק זכתה לתהילה בשימוע הדרמטי לנשיאות האוניברסיטאות הגדולות הרווארד, פנסילבניה ו-MIT בעקבות האירועים האנטישמיים בקמפוסים. היא פשוט הביכה וריסקה אותן. השתיים הראשונות נאלצו להתפטר. סטפנק צפויה להמשיך במסורת התמיכה בישראל כפי שהייתה ניקי היילי בממשל טראמפ הקודם. היילי, אגב, תישאר בבית הפעם. היא לא עמדה במבחן הנאמנות של טראמפ, שהתמודדה נגדו בבחירות המוקדמות. גם מזכיר המדינה מייק פומפאו, שהיה עד לפני ימים ספורים מועמד מוביל להיות מזכיר ההגנה, צויץ החוצה מהממשל.
טראמפ ימשיך במלאכת האיוש, ובכל יום נשמע שמות חדשים. מינויים הצפוי של מייק האקבי לשגריר האמריקני בישראל, סטיבן וויטקוף היהודי והמקורב לטראמפ לשליח ארצות הברית למזרח התיכון, ג'ון רטקליף לראש ה-CIA ומגיש "פוקס ניוז" פיט הגסת' למזכיר ההגנה - כולם יכולים לגרום לממשלה בירושלים לחייך, במיוחד בפלג הימין העמוק שבה. שני הממשלים צפויים לראות עין בעין בהרבה נושאים.
אבל בסוף, צריך לזכור, טראמפ נשאר טראמפ - כמי שדואג קודם כל לאינטרסים של ארצות הברית. טראמפ יהיה איתנו כל עוד נהיה "נכסיים" למטרותיו. אם בן גביר, סמוטריץ' ורעיונות הסיפוח יעלו לו על העצבים - צפו פגיעה. חשוב להזכיר: בקדנציה הקודמת טראמפ הציג את "תוכנית המאה" של חתנו ג'ארד קושנר, דובר שם על שתי מדינות לשני עמים. במזרח התיכון החדש שטראמפ רוצה לקדם, לארצות הברית יש חברים נוספים - וגם להם יש אינטרסים.
האם מייק האקבי, השגריר החדש, יבטל את חזון ההשתלבות במזרח התיכון של קושנר? האם במקום שתי מדינות יצא מהממשל החדש חזון של מדינה אחת מהנהר ועד הים? עדיין קשה לדעת. בכל מקרה, המהפכה העממית של טראמפ, שהופיעה בבירור בקלפיות, צפויה להמשיך גם בוושינגטון - עם ממשל מהפכני לא פחות.
>>> פרופ' יוסי שיין הוא מומחה למדע המדינה וליחסים בין-לאומיים, שכיהן כראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. חבר סגל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון DC