הדיון בבית המשפט העליון בערעור של ארגון "ראש יהודי" ובערעור הנגדי של עיריית תל אביב ביום רביעי היה סוער. עוד לפני שנכנסו השופטים לאולם החלו צעקות. התושבים התומכים בבקשת "ראש יהודי" לארגן תפילה בהפרדה בכיכר דיזינגוף הטיחו בתושבים התומכים בעמדת העירייה, המסרבת לאשר תפילה כזאת, נאצות כמו "אתם פסיכופטים, לכו לטיפול, אוטו-אנטישמיים, תחזרו לגרמניה, אתם יותר גרועים מערבים, יהודים לא מרביצים ליהודים כמו שעשיתם בשנה שעברה". את האש ליבתה חה"כ טלי גוטליב, שניכר שנהנתה מאור צלמי הטלוויזיה שצבאו עליה. גם ישראל זעירא, ראש עמותת "ראש יהודי", חייך בנחת למשמע הצעקות.
את הדיון פתח השופט מינץ במילים: "הימים שעוברים עלינו הם לא ימים קלים, בלשון המעטה, והמחלוקת כאן מוטב היה שלא הייתה קיימת... מול התקופה שאנחנו נמצאים בה... אני חושב שאפשר להגיע פה להסכמה. אפשר להעתיק את התפילה למקום אחר. גן מאיר. התפילה תתקיים כפי שהיא מקובלת ברוב הקהילות ובא לציון גואל. זה רק עניין של רצון טוב".
בדיונים בית המשפט הזה ובבתי משפט אחרים, ניסיונות של שופטים להציע פשרה בין הצדדים במקום לדון לגופה של הסוגייה הוא תופעה רווחת. אבל מעולם לא ראיתי לחץ של בית המשפט על עורכי הדין להגיע לפשרה ארבע פעמים, כפי שהיה בדיון הזה.
וכאן טמונה פרשנותי למה שהתרחש. לב העניין איננו המחלוקת על המצב החוקי. כבוד שופטי בית המשפט העליון, מינץ, כשר וגרוסקופף, התייחסו לתיק שלפניהם כתפוח אדמה לוהט שהם מבקשים שלא להיכנס אליו בימים של דה-לגיטימציה פרועה כלפי מערכת המשפט, מלחמה וקיטוב בעם.
לצערי, העירייה סירבה להצעת הפשרה של בית המשפט לקיים את התפילה בגן מאיר מבלי שיינתן פסק דין מנומק, ובית המשפט החליט שהתפילה תתקיים בגן מאיר והנימוקים לפסיקה ייכתבו בנפרד, בשל קוצר הזמן לפני המועד המתקרב.
בפסיקתו המנומקת יצטרך בית המשפט הנכבד להסביר מהו הבסיס המשפטי שמתיר לעירייה להתיר פעילות שמבחינה בין גברים לנשים במרחב הציבורי מבלי שיש לעירייה מקור הסמכה בחוק לפגוע בשוויון. כך למשל, במקרה של הפעלת חופים נפרדים, ישנה הסמכה חוקית מפורשת לרשויות מקומיות.
המצב המשפטי, כפי שפסק בית המשפט העליון באותו עניין בשנה שעברה, הוא ש"ברירת המחדל היא איסור הפרדה במרחב הציבורי ואין כמו כיכר דיזינגוף להמחיש מרחב ציבורי מהו". כך נקבע גם בפסקי דין רבים אחרים, כמו בעניין ההפרדה באקדמיה, הדרת נשים משידורי רדיו "קול ברמה", והבריכה בקריית ארבע שנפתחה רק בשעות נפרדות. הפרדה, כך נפסק, היא אפליה של נשים.
עוד קבע בית המשפט בשנה שעברה, ובצדק, כי "לא דין מחיצה בבית כנסת למחיצה ברשות הרבים, כך שאין לקבל טענת המערערת כי 'בית כנסת אינו פחות 'מרחב ציבורי' מאשר כיכר דיזינגוף'".
הרבה פאתוס אפיין את טיעוני בא-כוחה של "ראש יהודי". "יש פה איזה פחד, דמוניזציה, שמי יודע מה תעשה המחיצה הזאת... למען השם, זו לא אפליה ולא הדרת נשים ולא בטיח... בשם הליברליזם נפגשים עם עריצות... אני מסיים ב'הנני העני ממעש'״. הרבה פאתוס, וגם הרבה היתממות. "מה אנחנו מבקשים? רק 4 שעות בשנה". יש לזכור את ההתחייבות הזאת לבקשות שסביר שיגיעו, לקיים תפילות בהפרדה בחגים נוספים ובכיכרות נוספות.
ומה הלאה?
"ראש יהודי" הודיעו כי למרות החלטת בית המשפט היא תקיים את התפילה בבית הכנסת שלה ולא בגן מאיר, כי היא בוחרת "להיות מהנעלבין ואינן עולבין". יש לקוות שהנימה האחראית והמאחדת תימשך גם במעשיה ובקשותיה בחודשים ובשנים הבאות.
יש לזכור לקראת אירועי העתיד, שנציג "ראש יהודי" הבטיח ש"המחיצה לכשעצמה איננה הופכת את הוולונטריות לכפייה. אנשים יושבים לפי שיקול דעתם עם או בלי מחיצה. המחיצה נועדה לאלה שרוצים אותה" ושלא תהיה כל כפייה על נשים היכן לשהות בזמן התפילה, בדיזינגוף או בגן מאיר.
בשנה שעברה כתבתי שהציבור, ולא בית המשפט, צריך להילחם בהפרדה המגדרית. פסיקת בית המשפט מחזקת את עמדתי. קצרה ידו של בית המשפט בימים האלה להסדיר מגמות חברתיות ופוליטיות גדולות וחזקות ממנו.
מסכת מגילה קובעת שאין עושים מבית הכנסת "קפנדריא" (דרך מעבר), כלומר משתמשים בו שלא לצורך מצווה, כקיצור דרך או כדי לתפוס מחסה מהגשמים. "ראש יהודי" מבקשת לעשות מהתפילה הפגנת כוח, קפנדריא, וכך התבטא גם הרב הראשי היוצא יעקב יוסף, שקרא ביום רביעי להתפלל בבית הכנסת ולא בחוצות העיר.
לסיכום ובנימה אישית, אצטרף לייחולו של נציג "ראש יהודי" לפיוס, חמלה ואהבת אחים. אחים ואחיות.
>>> ד"ר יופי תירוש היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ולשעבר סגנית דקאן בפקולטה וראש בית הספר למשפטים במכללת ספיר, חברה בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, ועמיתת מחקר בכירה במכון שלום הרטמן